בעת האחרונה אני שומע דעות המשתמשות במילה 'יוצרים' רק עבור מדעי הרוח. לתפיסתם של אותם דוברים עלומים היצירה האנושית ופסגתה נמצאים בספרות, בציור, משחק ואחרים. הטענה העיקרית היא שהם "חוצבים מדם ליבם" את היצירה, או יצירתם "מהווה את עצם מהותם", או שהם אובססיביים "עד כלות" למעשה היצירה. כמו כן, אני שומע שיש הבדל בין יצירה "ריאלית" ליצירה "הומנית". אני דוחה את האמירות הללו לאור העובדה שסופרים לא מעטים ומצליחים היו אנשי מדע (אסימוב למשל או ליאונרדו דה וינצ'י, אבל קיימים רבים אחרים). אני גם רוצה לציין שחוקר הטבע "חוצב מדם ליבו" לא פחות וכי חלק מחברי הקבוצה נכבדה הזו שילמו בחייהם או בשפיותם עבור ההישג המדעי.
אולי ההבדל בין הגישות מותנה בהתחלות. קל מאוד להתחיל קריירת כתיבה או ציור אבל קשה מאוד להצליח בהמשך. קשה מאוד להתחיל לעסוק במדע אבל אם הצלחת להתחיל ואתה נחוש בדעתך ההצלחה בהמשך קלה יותר. בעיסוק בכתיבה אתה זקוק להכרה של המון אנשים ממוצעים. בעיסוק במדעים אתה זקוק להכרה של מס קטן של אנשים שרמתם האינטלקטואלית הרבה מעל הממוצע. ההצלחה של אמן חייבת להיות מסחרית ולא הוא נדון לעוני והשתכחות, אם יזכרו בו לאחר מותו יהיו מקימיו מעפר הזמן סוחרים מוצלחים ואנשי שיווק. המדען אולי אינו ידוע ברבים בדרך כלל אבל עבודתו ננעצת על לוח הזמן למאות שנים ומשתמשים כל הזמן. היא משפיעה לאורך זמן בימי חייו וגם לאחר מותו. המחקר לאחר פירסומו לא תלוי באנשי שיווק אל בסקרנות האנושית ללא מטרת רווח.
כנובע מההתפלגות הנורמלית, רק 2.5 אחוז מהאוכלוסייה ממש כשירים לעסוק ביצירה המדעית. לעומת זאת נראה כי בעידן הטיק טוק, הרומן הרומנטי, הצילום האגבי, כולם כשירים לעסוק בכך וצומחים להם מקצועות מיצג ו"אושיות רשת".
כל יצירה זקוקה להכרה של חברי הקבוצה והיא מאפיין של בעל החיים החברתי הקרוי אדם. השאלה מהי תוחלת ההשפעה של היצירה הנדונה על התרבות. כאן אין ספק כי לחוקי ניוטון או לתורת האבולוציה השפעה ניכרת פי כמה על התרבות האנושית מכל הישג בציור או בספרות. קל לראות שהיצירה המדעית מנהלת את המין האנושי.
