קיודו 弓道 קיוג'וטסו (בעריכה עדיין, ויהיו שינויים)

בדף אציג את הקיודו כרעיון. כדי להסיר כל ספק..אנחנו מלמדים קיודו בשיטה של אוגיסווארה קיונובו ולא של צ'וזן ג'י.
הקיודו שאני מלמד הוא קלאסי, אבל אני בהחלט רואה לנכון לשפר את ההוראה באמצעים לא סטנדרטיים במטרה לחדור לליבו של התלמיד מחד, ולנפות את הבטלנים מאידך...
הקיוג'וטסו שאנחנו מלמדים הוא של טאנאקה איטו סנסאי (ז"ל)  ממנזר קשימה ומבוסס על הארה גיי קי.
המאמר הנוכחי יכסה תחילה את הקיודו הקלאסי, לאחר מכן אעבור לטפל בקיוג'וטסו. רשימת הספרות עליה מבוסס המאמר בחלקה ביפנית ובחלקה באנגלית תבוא בסוף עם הערות.
אני מאמין שעדכון הדף יהיה ארוך ולא פשוט אבל הוא חשוב שכן יתכן שהוא הפירסום הראשון בשפה העברית של הנושא. דבר זה חשוב גם בשל העובדה שאני המורה הפעיל היחיד בארץ עד כה ואולי עלי לתת לתלמידים המעוניינים רקע קצת יותר ממה שעשיתי עד כה. הטכניקה של קיוג'וטסו שאני מלמד ממש לא נפוצה ביפן או בעולם והיא במצב השואף להיעלמות, אולי כך יהיה סכוי שלא תיעלם כליל..
במהלך המאמר יופיעו בחלק מהמקרים הקאנג'י הדרושים ביפנית אך לא אקפיד על כך אלא במקרה של הצורך למנוע בלבול. אני מתרגם מיפנית לעברית לא מעט אבל הנושא הנדון כאן אינו שפה ולכן אין משמעות להרחבות מיותרות בשפה זרה שרוב קוראי המאמר הזה לא דוברים ובטח שרובם לא קוראים (לצערי..).

קיודו（弓道） הוא אחת השיטות המשמשות כאמצעי ללימוד זן, למעשה, מדובר בזן בתנועה.

לא נדון בחיבור זה במקורות הזן ובכניסתו ליפן, המעוניינים ימצאו במקומות אחרים חומר מתאים. אני ממליץ לקריאה בתחום זה על סוזוקי ואולי נכלול אותו בסוף המאמר ברשימת הספרות המומלצת.
את הקיודו מבצעים בקשת יפנית ארוכה (2.10 מ') והוא טקס זן בו מבוצעות שתי יריות אל המטרה.
קיוג'וטסו פירושו "קשתות" והיא מבוצעת בכל קשת והסיגנון שאני מלמד מהווה טכניקה ייחודית - נדון בה בהמשך.

שלבי היריה

הכניסה לדוג'ו התלמיד נכנס לאיזור היריה בדוג'ו בהליכת הוג'ו (הליכת החלקה), הקשת ביד ימין והחיצים בשמאל, עם כניסתו הוא קד לנוכחים (מורה או שופטים) ואז קד למטרה.


רִי טְסוּ רֵאִי  立礼
בכבוד ... הקיודוקא קד. קידה לא מתבצעת רק ע"י הרכנת הצוואר והראש. היא מתבצעת ע"י רכינה ממפרק הירך ונטייה קטנה קדימה בהדר.

אָשִיבּוּמִי 足踏み
פסע קדימה לעבר המטרה . הפסיעות נשלטות בהתאם למרחב האפשרי באזור הירי. תנועת הרגל נעשית בהחלקה, מבלי להרים את העקב או את כדור כף הרגל, הנמצא ליד בסיס הבוהן. עצמת התנועה צריכה לנבוע מהבטן (טנדן 丹田 – Tanden), ועל הגוף להיות זקוף. כשהגעת לקו הירי (שא-י – Sha-i), סדר את הגוף בזוית ישרה למטרה ובסס את העמידה בפסיעה לצדדים (אשיבומי).

על מנת לוודא שהעמידה יציבה, נעץ את כפות רגלייך בתקיפות כשהבהונות פונים כלפי חוץ כך שהן יוצרות זוית של 60 מעלות, וקצות הבהונות במקום הנמצא לאורך קו ישר הפונה למרכז המטרה (מאטו – Mato). רוחב הפיסוק בין כפות הרגליים קצת מעבר לרוחב הכתפיים. 

נקודות חשובות:

·                      כשנעמדים בעמידה, פסק את הבוהן כלפי חוץ בפחות מ- 60 מעלות.

·                      מחץ את עצמות הירכיים והברכיים פנימה ע"י כיווץ שרירי העכוז כדי להפנות את הקושי  (בסיס – Koshi) קדימה.

·                      מתח את הצד הפנימי של הבוהן והרם את העצם התחתונה של עמוד השדרה.

·                      פעולה זו תמקם את כפות הרגליים בתקיפות על הרצפה (עגינה). פרוש באיטיות את הבוהן בזוית הנדרשת של 60 מעלות. הקו המאונך של עמוד השדרה ייעשה חי וישר.

קצב נשימה: רגיל ויציב.

דוֹאוֹזוּקוּרִי 胴逗り

דוזוקורי מבוצע בעת האשיבומי.

הכן את הגוף כדי ליצור בסיס חזק לכל התנועות שלוט בשרירי פי-הטבעת כך שהעצם התחתונה של עמוד השדרה תבלוט אחורה, מבלי להזיז אותה, והרגש את הרמת הקושי (Koshi). פעולה זו מעלה את פלג הגוף העליון הנטוי בהדרגה, ומרפה את אזור החזה, וממקמת את הקושי זקוף.
הקדם מעט את הבטן התחתונה כדי ליישר את מפרק הירך, והרם את פלג הגוף העליון כדי ליישר את עמוד השדרה במאונך.

תנועות אלה שומרות על היציבות של מרכז הכובד בגוף. קרב את הירכיים הפנימיים. התכונן ליאטסוגאי (קירוב החצים אל הקשת – Yatsugae).


יָטְסּוּגָאֵ     矢つがえ

מתנוחת אשיבומי, מתח את הזרועות למטה והחוצה , כשקצה הקשת (אורהזו – Urahazu) נוגע ברצפה.

הרפה את האחיזה בקשת ותן לה להסתובב בעצמה כך שהמיתר יפנה פנימה. הרם את שתי הזרועות והצב את הקשת ישר לפנים ובמרכז. באותו זמן, העבר את היד הימנית לפני הקשת כך שהאגרוף הוא מעבר לפרך כף היד השמאלית.
זה ממקם את החץ בתנוחה כזו שאפשר לאחזו בין האמה והאצבע של כף היד השמאלית. .

הרם את החץ הראשון (הֵ - יה – Haya). החץ מוחזק במקום בצורה אופקית ע"י לחץ קטן של האגודל. הזז את היד עטוית הכפפה לצד ימין ותפוס את גוף החץ האצבע לאמה בנקודת ההרכבה על המיתר (Nakashikake). החלק את האצבעות לאורך גוף החץ עד הנוצות (Hane). הזז את החץ שמאלה.
סדר את זנב החץ (Hazu) כך שהוא יהיה בעמדה הנכונה (אחת הנוצות פונה כלפי מעלה). הזז את החץ קדימה עד שזנבו יבלוט כחצי אינץ' מהמיתר. זה יוצר מתח קל להרכבה קלה ובטוחה יותר.

כשמרכיבים את המיתר, מקם את היד עטוית הכפפה כך שתסתיר את הפעולה. כעת החץ השני מוכן לנוע למקומו. הצב את החץ מקביל לראשון וניצב למיתר.

 

זה נעשה כדי לראות את הקשר השני  (The second knot) במקום חיבור החץ. סדר את החיבור כך שכשהחץ השני מוצב מקביל בצורה אופקית מתחת לחץ הראשון, נוצותיו מערסלות את גוף החץ הראשון ברווח ביניהן, כשהנוצות בצד שמאל ופונות קדימה. החזק את גוף החץ בין האמה לקמיצה (או בין הקמיצה לזרת). על קצה החץ השני לבלוט מעט מהמיתר (about one arrow joint). שים את היד עטוית הכפפה על אזור חיבור החץ והחזק את שני החצים והמיתר בין האגודל לבין האצבע והאמה (שתי האצבעות הנותרות צריכות להיות מקופלות פנימה). הורד את הקשת ושים את הקצה התחתון שלה (מוטוהזו – Motohazu) מעל הברך השמאלית. הזז את היד עטוית הכפפה ושים אותה על מפרק הירך. הזז אותה שנית והחזק את קצה החץ השני בכף היד (כפפת שלוש-אצבעות) (לכפפת ארבע אצבעות, משוך מעט את קצה החץ החוצה ושים אותו בין הקמיצה לזרת). החלק את החץ החוצה והחזר את היד למפרק הירך. זוהי תנוחת הדוזוקורי (Dozukuri.

כשהקשת והחצים במקום ונעמדים בתנוחת דוזוקורי, בחן את הצורה. האוונריבושי (החיבור על הקשת – Uwanaribushi) צריך להיות במרכז הגוף, כך שהמראה מבעד לקשת הוא בין המיתר והקשת . על החץ להיות מקביל לרצפה וקצה הקשת צריך להיות בהתאם למרכז הגוף.

הקווים הנמתחים מכתף לכתף וממפרק ירך למפרק ירך צריכים להיות מקבילים ובהתאם לרצפה ולצורת העמידה של כפות הרגליים (יצירת צלב משולש). משוך את הסנטר. השפל את העיניים כמו בזאזן והעף מבט לאורך גשר האף.נקודות חשובות:

·   צור את הצלב המשולש.

·   בדוק את צורת הגוף. דחף את התחתית של עצם השכם למטה ומתח את העורף למעלה. הורד את הבטן העליונה ע"י העברת הכוח אל ההרה (Hara). תנועות אלה מבטיחות יציבה זקופה.
 ·   בדוק והרפה את הכתפיים. הורד אותן ע"י גלגולן לאחור ולמטה בתנועה סיבובית.

קצב נשימה: רגיל ויציב.

יוגמאי (סידור הקשת – Yugamae)

ביוגמאי, בדוק את אחיזת היד עטוית הכפפה (טוריקקה – Torikake) ואת אחיזת הקשת בהכנה לטנוצ'י (Tenouchi), ןבצע את המונומי (מבט למטרה – Monomi). הפנה את הראש לצד שמאל כדי להביט באזור המטרה לרגע והחזר אותו למקומו המקורי.

טוריקקה (אחיזת היד עטוית הכפפה, כפפת שלוש-אצבעות – Torikake).

אחיזת היד עטוית הכפפה חייבת להיעשות בכנות ולא במקריות.  שים את החריץ שבין האגודל לאצבע על מיתר הקשת. החלק את הכפפה למעלה לאורך המיתר עד שמגן האגודל יגע בגוף החץ. דחוף את הכפפה קדימה וסובב מעט פנימה. שים את האצבע והאמה על האגודל. אל תאחז באגודל. המגע הוא בין האמה והאגודל. האגודל צריך לפנות כלפי מעלה, מוכן להשתחרר. התחושה של האחיזה חייבת לנבוע מהמיתר ולא מהחץ. על שתי האצבעות הנותרות להיות מקופלות פנימה. בכפפת שלוש-אצבעות, שלוש אצבעות מונחות על האגודל והמגע הוא עם האצבע השלישית.

הכנות לטנוצ'י (השלב הראשון בשיטות אחיזת הקשת – Tenouchi).

טנוצ'י נחשב לחלק שהכי קשה לשלוט בו והוא חייב להיות מתורגל בהתמדה ובשקידה. על אחיזה לא נכונה בקשת נאמר "להרוג את הקשת". כהכנה לאחיזה נכונה בקשת, שים את הצד השטוח של ידית הקשת בין קו החיים לבין בסיס האצבע של היד השמאלית. הבטח את אחיזת הקשת באמצעות שלוש הצבעות הנותרות (על קצות האצבעות להישען קרוב למרכז המאחז). הנח את האגודל קלות על קצה האמה קרוב לציפורן. הקשת מוחזקת קלות, כמו מטריה יפנית, ולעולם לא לחוצה בחזקה ו"חנוקה". הטנוצ'י המלא מבוצע בשלב הרביעי בדאיסן (Daisan).

טסורו שירבה - יומי שירבה (בדיקת הקשת והמיתר – Tsurushirabe-Yumishirabe).

בדוק את המיתר ואת הקשת בזמן השמירה על קצב הנשימה. "שלח" את הקיאי (Kiai) לאורך המיתר מעלה כלפי גן-עדן ומטה כלפי הארץ, כדי להפוך ל"אחד עם היקום" (להפוך לאחד עם החץ והקשת).

מונומי (מבט למטרה – Monomi)

מונומי זה לא רק להסתכל על המטרה. "שלח" את הקיאי דרך גוף החץ והרגש את גשר אפך חוצה את המטרה, ע"י הפניית הראש בחדות ובדייקנות. אל תמצמץ או תקרוץ אחרת הקיאי ייפול. אל תכוון אל המטרה, אלא הבט באזור ב"עיניים של בודהה" (השפלת העיניים). שחרר את ההרה (Hara) ומתח את האנרגיה לשני מפרקי הירך, לצד הפנימי של הרגליים ולכדורים בצד הפנימי של כפות הרגליים. צור את היומיפודוקורו (צורה של זרועות (אליפסה) האוחזות את הקשת – Yumifudokuro) ע"י מתיחת המרפק על מנת לעצב את הזרועות האוחזות בקשת בצורת אליפסה וחווה את התחושה של חיבוק גזע עץ ענק. הרם את השריר החיצוני של היד עטוית הכפפה ע"י הרחבת החזה והצד. זה ימשוך מעט את המיתר כדי לאפשר לנוצות החץ (to clear) את הקשת. (אל תמשוך את המיתר).

שלב 4 – אוצ'יאוקושי (הרמת הקשת – Uchiokoshi)

ממצב העמידה של יוגמאי, הרם את הקשת בשלווה בצורה שווה בשתי הידיים. על ההרמה להיות בקצב עם הנשימה. תן לתחושה לזרום מתחתית כף הרגל, לעקבים, לסובכים (בשר השוק), לצד הפנימי של הירכיים, לצדי הגוף. כשהזרם מגיע לצדי הגוף, התחל בהרמה בעזרת הכוח מצדי הגוף (Latisimus muscle). תחושת ההרמה היא כמו לחפון חפץ. בנוסף, שלח את הקי (Ki) אל קצה הקשת כך שההרמה תהיה סדירה ומאוזנת (במרכז). כשהידיים עוברות קצת מעל הגבות או כשאתה מרגיש מתיחה קלה בכתפיים, הפסק את ההרמה.

אל תאריך את ההרמה יותר מדי, אחרת הכתפיים ימתחו ויתרוממו. במבט מהצד, (back end view), הגוף והזרועות הפרושות צריכים ליצור זווית של 45 מעלות. למרות שצריך לבצע תנועה זו קלות, אל תתייחס אליה בקלות. היא צריכה להתבצע עם אותם עומק ועצמה כמו אשיבומי ודוזוקורי כדי לסדר את הגוף היטב במקומו.

נקודות חשובות:

·                      התנועה צריכה להיות קלה וצרה.

·                      אל תמתח את ההרמה יתר על המידה. שמור את הכתפיים למטה רפויות.

קצב נשימה:

שאף – בתחילת ההרמה.

נשוף – במחצית השנייה של ההרמה.

 

היקיוואקה (להרחיק אחד מהשני – Hikiwake)

פרק הזמן שבין סיום ההרמה לבין התחלת הדריכה צריך להיות זרם רציף של אנרגיה למרות שישנה הפסקה קטנה בין התנועות.

דאיסן (Daisan).

זוהי תנועה חשובה מאוד בשלב זה והיא חייבת להתבצע בצורה נכונה אחרת הדריכה תתפרק. זהו גם השלב האחרון שבו באפשרותך לתקן את האיזון שלך.

מתנוחת האוצ'יאוקושי (Uchiokoshi), פרוש את ידך השמאלית כלפי המטרה ובצע את

הטנוצ'י (Tenouchi). הזרוע הימנית צריכה להיות מכופפת המרפק כתוצאה מהלחץ, וכך ממקמת את היד עטוית הכפפה מעל המצח, במרחק של כאגרוף אחד. המרפק צריך להיות פרוש גבוה אך רפוי ויציב. אסור שהחלק העליון של הזרוע הימנית ינוע קדימה בגלל הלחץ והוא חייב להיות מוחזק באותו מצב שהיה בו בעת הרמת הקשת. המבט למטרה הוא לאורך הקו הנמתח מהחלק העליון של אמת-היד השמאלית ליד המרפק (supinator muscle). במבט מהצד, הזרוע הפרושה נמצאת בזווית של 45 מעלות ביחס לקו הניצב, העובר דרך מרכז הגוף. החץ חייב להיות מקביל לקו הבסיס.

טנוצ'י (שיטות אחיזת הקשת – Tenouchi).

אחיזה לא נכונה בקשת "הורגת את הקשת". לפיכך, חשוב מאוד להבין את השיטה הנכונה של האחיזה. ביוגמאי (Yugamae), מכינים את הטנוצ'י. הטנוצ'י המלא מבוצע בדאיסן (Daisan).

החלק את האגודל קדימה כשהיד השמאלית נדחפת לעבר המטרה. פעולה זו ממקמת את הקרום בין האגודל והאצבע באזור המרכזי של הידית. באותו הזמן, סובב קלות את מפרק היד שמאלה מבלי להרפות את האחיזה של שלושת האצבעות בידית הקשת. העור של האצבעות הנוגעות בידית יימתח מספיק כך שהקרום בין האצבע והאגודל יותאם יותר בנוחות למרכז הידית. פעולה זו יוצרת גם את הפיתול בקשת. כשהאחיזה והדחיפה הנאותות מבוצעות, הזווית בין הזרוע והמיתר היא בערך 25 מעלות. כשהדריכה הולכת וגדלה (חיקיוואקה – Hikiwake), הזווית קטנה בזמן שהפיתול גדל. אל תרפה את האחיזה, אך אל "תחנוק" את הקשת. צריך להיות מרווח קטן בין כף היד לבין ידית הקשת אם הדחיפה נכונה. העצמה צריכה לנבוע מהצד התחתון של הזרוע. האמה חייבת לנגוע בצד הפנימי של האגודל בלי שום רווח ביניהם. אולם, אסור שהאגודל ילחץ על האמה, אלא הוא צריך לפנות ימינה. על האצבע והאגודל להיות חופשיים. בדחיפה, מותר לאצבע להימתח קדימה או להתכופף בטבעיות, אך אסור שתהיה מתחת לאגודל.

בתהליך דריכת הקשת מדאיסן (Daisan), אל תשנה את מצב הטנוצ'י (Tenouchi). חשוב מאוד לשמור שהאגודל יצביע למרכז הנכון (to the right center).כמו כן, חשוב לא למתוח יתר על המידה את הדחיפה ביד שמאל בחיקיוואקה (Hikiwake) ע"י הארכת היד בכתפיים. פעולה זו תהרוס את הצורה, והעצמה ברגע השחרור לא תבוא.

טנוצ'י צריך לפעול בצורה הרמונית עם הטוריקקה (Torikake). אם אחד מהם לא מוגשם נכונה, התהליך כולו יתפורר.

החיקיוואקה מתחיל לאחר שהות ניכרת (שלוש שניות) בדאיסן. האנרגיה צריכה להמשיך לזרום בהתמדה.

האנרגיה המוקרנת מההרה חשובה מאוד בשלב זה, כיוון שהדריכה המלאה דורשת עצמה אדירה מבפנים ולא מהזרועות. נשוף באיטיות עם דחיפה כלפי מטה אל ההרה (תנדן – Tanden) בזמן דריכת הקשת. תחושת הדריכה מוכרחה להתמקד במרכז הגב בין ה (scopula) (spade bones) והחזה המתרחב, כשחוט השדרה מתארך כלפי מעלה. הדריכה והמשיכה צריכות להיות שוות ולתת תחושה של התפשטות עם המרפק במקום עם האמות וכפות הידיים. תחושת המשיכה היא בנקודה הנמתחת במקביל מקצה החץ. תחושת הדחיפה היא בנקודה מעל המקום בו החץ מחליק, הנקשרת למזוקבושי (אחד החיבורים בקשת – Mezukebushi). [לא הבנתי ולא ידעתי איך לנסח, אז צריך לתקן פה]. מסלול הדריכה חייב להיות שווה גם כן כך שהחץ מקביל לבסיס כל הזמן. מסלול המשיכה חייב להיות מלווה בתחושה של סילוק האוזן הימנית. לעצמת המשיכה חייבת להתלוות תחושת הכפפה הלופתת את המיתר בתנועה קטנה פנימה.

בדריכה הכוללת, חייבת להיות התחושה של המיתר המחליק לאורך הגב כשהזרועות פועלות כמו מחוגים של שעון דיוק, כשמרכז הגב משמש כציר. התזוזה צריכה להיות קטנה, עם תנועה סיבובית של הכתפיים. ההרמוניה הכוללת בין הזרועות נקראת טסוריאי (Tsuriai) .

אל תמתח את הדריכה יותר מדי. כשהחץ מקביל ובקו אחד עם הפה, המשיכה מטה צריכה להפסק. כשנוצות החץ עוברות את זווית הפה, הדריכה צריכה להפסק . נעל את הזרוע הימנית במרפק ובמרכז הגב בין השכמות. נעל את הזרוע השמאלית במרפק בדחיפה לעבר המטרה, ובמרכז הגב. הדבר החשוב ביותר בדחיפה זו הוא שהכתף במפרק הזרוע רפויה ולא מתוחה קדימה. טנוצ'י נכון לא יפעל אם הזרוע מתוחה. עצמת הדחיפה מהמרפק חייבת לזרום דרך הצד התחתון של הזרוע. המיתר צריך להיות בקו אחד עם מרכז הצד הימני. בנקודה זו, אל תוציא אנרגיה נוספת המשיכה או דחיפה, אחרת הצורה תתפרק והעצמה ברגע השחרור לא תבוא.

למרות שהזרועות פרושות ונעולות אסור שהדריכה תוגשם. כעת הדריכה ממשיכה ע"י החזה המורחב והמרפקים אל השלב הבא של קאי (Kai)  עד לרגע השחרור (המרה – Hamare). כמו כן, התנועה בעת הדריכה הרצופה צריכה להיות מלווה בתחושה של פשיטת היד הימנית במפרק הכתף. היה מודע לסונוי (Sonoi). השפל את העיניים כמו בזאזן (Zazen) כדי לעבור אל התחום של התאחדות עם הקשת, החץ והמטרה.

נקודות חשובות:

        ·          בדריכה, מקד את הגוף כולו במרכז הגב.

        ·          כשמרכז הגב משמש כציר, הפעל את הזרועות כמחוגי שעון ודרוך בתנועה סיבובית קטנה וחלקה של הכתפיים. התרכז בטסוריאי (Tsuriai).

        ·          בדריכה, שכח את אמות היד והתרכז במרפקים.

        ·          דרוך עם התחושה של התרחבות החזה ומתיחה כלפי מעלה של עמוד השדרה.

        ·          התרכז בעוצמת ההרה לשם הדריכה.

        ·          אל תמתח יותר מדי את הדחיפה והמשיכה בדריכה לאחר שהזרועות ננעלו בתנוחה המתאימה. אלא, האנרגיה צריכה להיות מועברת אל החזה המתרחב והפרישה של הזרוע הימנית ממפרק הכתף.

        ·          תן דעתך לדריכה רצופה אשר אינה פוסקת עד לרגע השחרור.

        ·          היה ער לאחיזה הנכונה בטנוצ'י. העוצמה של האחיזה צריכה להיות מוקרנת    מהמרפק דרך הצד התחתון של הזרוע. 

        ·          הפוך לאחד עם זה

     קצב נשימה:

נשוף (קלות) בדאיסן.

(אפשר לבצע שאיפה קטנה בהפסקה שבין דאיסן ותחילת הדריכה).

נשיפה – התרכזות חזקה בהרה בעת הדריכה.

קאי – ( KAY).

המשך לדרוך למען הדריכה על ידי הרחבת החזה והחלק העליון של הזרוע הימנית בכתף. המשך באחיזה נכונה בטנוצ'י  ופשוט את האגודל קדימה ולימין.

בזמן יישור היציבה, בדוק את חמש נקודות ההצטלבות ביחס לשאר הנקודות ביציבה כולה. הכן את המשולשים הנוצרים ע"י הנקודות במרכז החזה, מפרק ירך למפרק ירך, דרך הטנדן, ונקודות בטנדן נפרשות לשני הכדורים בכפות הרגליים. מתח את הכוח מטה לפלג הגוף התחתון ומעלה לפלג הגוף העליון. המרפקים חייבים להיות נעולים במרכז החזה ועל השכמות להיות מקבילות לבסיס. החץ צריך להיות מקביל לרצפה ובקו אחד עם הפה.

כשכל ההכנות נעשו, אתה מגיע למרכז "נקודת האפס" של הצלב המושלם, בו כל הכוח פוסק, ומושגים שלווה ורודע. זהו המפגש, בו אתה הופך לאחד עם הקשת, החץ והמטרה (יקום).

למרות שישנה דרך פיסית של כיוון למטרה, היה מעבר למחשבה חיצונית מטרידה זו של כיוון בכדי לפגוע במטרה, ע"י הפניית ה"עיניים פנימה" והתרכזות ביישור היציבה כדי להגיע למרכז הצלב המושלם. חווה את ההרגשה של החץ הנמצא לאורכו בקו אחד עם המרכז המדויק של המקום בין הצד הקדמי והאחורי של החזה וגם, של משיכת המטרה הנמצאת לפנים, כל הדרך אל החלק האחורי של המרפק הימני ע"י הרחבת החזה ומתיחת הזרוע הימנית במפרק הכתף כדי לבסס מטרה נוספת מאחור. סדר את הגוף בין שתי המטרות, וחוש בהרגשה של להיות בקו עם המטרה. חווה את ההרגשה של להיות במרכז "נקודת האפס", בו, כמו בעין הסערה, הכל רגוע ושלו בניגוד לכוח הגועש הנוצר בהיקף. חווה את כל היצירות המופלאות של היקום (Myo) וחוסר התועלת של כיוון פיסי בכדי לפגוע במטרה החיצונית. המטרה כבר פולחה.

נקודות חשובות:

               ·          המשך את אחיזת הטנוצ'י הנכונה. פשוט את האגודל לפנים ולימין.

        ·          כוח ההרה  והקיאי חייבים גם הם להישאר מתוחים, כדי להתנסות בכל הדרישות בקאי.

קצב נשימה: חלק ושאיפות ארוכות אל ההרה.

הנרה (לשחרר – Hanare).

נקודת השחרור חייבת לבוא בטבעיות ומתוך ההרה. על החץ לעולם לא להיות משוחרר בכוונה לפגוע במטרה, אלא, הוא צריך להיות חץ אמיתי שבא מהנפש. זה מעניק חיים לקשת והחץ. בתהליך זה, אתה חייב להמתין בנקודת המתח הכי גבוה ולהיות חף מהשחרור.

בהנרה, השחרור הפתאומי של המתח המצטבר גורם להתפרצות של אנרגיה בשלושה כיוונים בו-זמנית, והחזה מגיע לדרגת התרחבות יוצאת דופן.

היד עטוית הכפפה נהדפת לאחור בקו ישר על ציר המרפק. הקשת מסתובבת מיצמה במעגל המותווה באותו רגע ע"י האגודל והאצבע. השתחררות הפיתול מהידית (טנוצ'י) פועלת גם כן לסובב את הקשת.

בדוק את התנועה ע"י הידוק שאר האצבעות במהירות על הידית. הקשת המסתובבת ממקמת את המיתר הרחק, מהצד הפנימי של האמה אל הצד החיצוני. המראה של פעולה זו הוא מופלא ויפה. הקשת צריכה גם לזוז שמאלה בהמשך התנופה של ההתפרצות.

נקודות חשובות:

                ·          השחרור צריך  לבוא בטבעיות, מתוך ההרה (טנדן).

        ·          השחרור צריך לבוא מדריכה רצופה כדי להבטיח מסלול מעוף חלק ונקי.

        ·          הטנוצ'י ושחרור הטוריקקה צריכים לפעול בהרמוניה (Sonoi). הדחיפה הסופית בשחרור צריכה לבוא מהזרוע בכתפיים והשחרור של הכפפה חייב לבוא מהזינוק הפתאומי של האגודל במקום מהאצבעות העוזבות את האגודל.

          זנשין

יודאושי (הורדת הקשת – Yudaoshi)

תנועה זו צריכה להתבצע בהדרת כבוד ובגרות. התנועה צריכה להיות לא להראות שום סימן לכך שהירייה פגעה או החטיאה.

נסכם עד כאן את שלבי היריה:
כניסה לאיזור ירי או קו יורים וקידה לנוכחים קידה נוספת למטרה
 אשיבומי   足踏み
 מונומי  物見
 דואודזוקרי 胴造
יוגאמאי 弓構え
טוריקקה
טנוצ'י
 אוצ'יאוקושי  打起こし
 דאיסן   大三
 היקיוואקה 引分け
 קאי 会
הנרה וזנשין 離れと残身 

11. ריו - קידה למטרה וקידה נוספת לנוכחים
עזיבה מסודרת