סיסטמתי 15- 16 -17 (מתוך פורום אמנויות לחימה - תפוז)

‫שיעור קשתות 15 - 16 - 17 אצל עזיז‬ סיסטמתי

שיעור מס' 15התחיל בנסיעה הרגילה לבאר שבע אבל גילינו בדרך את בורקס גדרה ששובב את נפשנו הניחרה בבוקרו של יום. לאחר ניווט מורכב הצלחנו לאסוף את ע. שלא מבית הנשיא לפזר פירורים של בורקס בכל מקום ולהגיע לעזיז באיחור הרגיל.
הפעם לאור הפלצנות ששרתה בפוסט הקודם שלי, עזיז העביר רשימה של שעורי בית קונקרטיים ותכליתיים לתרגול עם הבוקן הסלאבי שלי והפעם מחוץ למקלחת.

העבודה עם הבוקן נועדה לשיפור התנועתיות של הקנג'יצו שבתורו נועד להשלים, לחמם בבקרי החורף הקרים ולשחרר לקראת הקשתות עצמה.

לפני תיאור התרגילים צריך לזכור שהאחיזה בבוקן כמו בקשת היא תמיד ימנית ללא קשר למגדר או לנטיות או לגודל החזה של המשתמש/ת. דהיינו יד שמאל בקצה הנדן מפעילה את הכח האנכי על החרב ויד ימין באחיזה רפויה נוהגת ומכוונת את החרב בתנועות עדינות והחלטיות עד להחדרתה לאבריו של היריב.

התרגילים כוללים ביצוע סדרות פשוטות של תנועות כשבדרך כלל מדובר על כשלושים חזרות לתרגיל ולהן שמותיהם כפי שהבנתי אותם. יסלחו היפאנולוגים לסלאבי הקשיש וכבד הגוף והתפיסה:
צ'ודאן - תנועה עם רגל ימין קדימה כשהחרב מכוונת לגרונו של היריב בשיסוף אנכי.
מיגינוג'ודן - תנועה עם רגל ימין קדימה כשהחרב מונפת מעל הראש בשיסוף אנכי.
האסונוג'ודן - תנועה עם רגל שמאל קדימה כשהחרב מונחת על כתף ימין עד לשיסוף (תרגול תנועה בשדה קרב).
סובוריבוקן - תנועה לינארית קדימה ואחר כך אחורה עם חבטות בוקן אנכיות.
סובוריבוקן סוס עץ - שזה כמו הסובוריבוקן הרגיל אבל בדילוגים קטנים של אחד קדימה ואחד אחורה כמו שילדים מדמים רכיבה על סוס.
משולשי רגליים - מעברים של תנועת רגליים על משולש שמזכיר מאוד את המשולש של הארניס, ואם הרגליים מסתבכות את המשולש של ה- BJJ.

את התרגילים אפשר לעשות לבד ואז הם נראים נפלא ואפשר גם עם בן זוג ואז הם גם אפקטיביים באשר אלי, מאז שהתחלתי לבצע אותם בחצר חלק מהשכנים הפסיקו להגיד שלום, אבל עדיין לא הגיע הזימון לפסיכיאטר המחוזי, כנראה שיש יתרון אחד לגיל הזהב.

אחרי החימום ירינו כשישים חיצים בקשת הקצרה ועוד שישים ביומי והצלחתי באופן חלקי לממש את משאת נפשו של כל קשת יפאני, שהקשת תסתובב בכף ידו עם סיום היריה. בגדול הטריק הוא פשוט, לדרוך את הקשת כך שנוצר מתח סיבובי בעור של סנפירי כף היד ולהרפות את היד האוחזת בקשת שבריר שניה לאחר היריה.


לשיעור מס' 16 הצטרפה לע. שלא מבית הנשיא גם א. ובאופן סמלי עשינו קאר פולינג בקריית מלאכי - קצב לא היה בבית וכנראה גם לא במדים.

מכיוון שעזיז אוהב לחתוך רקמות מתות של עצים (AKA לבנות רהיטים) קיבלנו הרצאה על מבנה הרקמות של עצים מסוגים שונים כולל פירוט של משקלים סגוליים ומקדמי התפשטות שוודאו ע"י הח"מ מול ויקיפדיה. א. מקריית מלאכי החליטה שהיא רוצה לנגר והשויצה בסט מפסלות שוויצריות.

בשלב הזה כבר היו לנו בשיעור שלוש נשים וגבר אחד כשהח"מ אינו מסווג ככזה לפי דברי אשתו. ולכן נאלצנו להתפצל כשבאופן סמלי הגברים בחבורה מחממים את עצמם עם תרגילי בוקן והנשים לובשות הקאמה ויורות בקשת - לא סקסי, אבל לצערי טייטס מנומר עם עקבי סטילטו לא מקובל בא"ל היפאניות.

בגלל אגודל נקוע שקיבלתי משטויות אחרות כפי שסווטלנה אומרת לא יכולתי לירות בקשת היפאנית שהדריכה בה מתבצעת עם האגודל וגם בקשת הקצרה פיתחתי לקות מכיוון שלא הצלחתי למתוח את האגודל כלפי העורף. מפליא כמה צורך יש באצבע כזו אפילו אם היא קצרה ושעירה. בעבודה בבוקנים לעומת זאת, לא היתה בעיה מכיוון שזו פציעה ביד ימין וזו אינה ממש מפעילה כח אלא נוהגת את החרב.

אחרי שהבנות סיימו לירות ירינו גם אנחנו שישים יריות כשטונג'ין ממשיך ויורה גם ביומי ועזיז במקביל מעביר שיעור בגילוף לא.

בשיעור מס' 17 התייצבנו שוב בהרכב מלא (למעט הבורקס) והפעם א. קבלה שיעור בבניית שרפרף מעצים משובחים שקוששה בעצמה.

הפעם העבודה עם הבוקנים היתה קצת שונה מכרגיל, כשעזיז מדגים סוגים שונים של מעברים מתחת ומעל לידים ואחיזות הגנתיות שונות של החרב כולל השיוך ההסטורי שלהם לנינג'ה זה או אחר. באחד התרגילים טונג'ין שיבב את קצה הבוקן היפאני של עזיז עם ניב ישראלי. לשן שלום, אבל לדעתי צריך להביא מגן שיניים ומשקפי מגן אם רוצים להיות רציניים (ויפים) לאורך זמן.
אני סבלתי רק מנפיחויות זמניות בפרק היד שלא הפכו לסימנים כחולים.

התובנה שלי כרגע מעבודה עם הבוקן היא שפחד מכאב משנה באופן מהותי ולא מפתיע את התנועה לרעה. כנראה שההתפתחות בתחום מצריכה התניה אופרנטית עם חיזוק שלילי (דהיינו הפסקת הכאב כאיתות על הצלחה) מאידך מכיוון שהפחד הוא זה שצריך להפתר מממנו, אולי פשוט צריך לנתק אותו מהכאב. 30מ"ג ציפרלקס, 200 מ"ג אדויל, 100מ"ג קופאין וחצי כדור וליום יעשו את העבודה?

ירינו רק בקשת הקצרה גם הפעם כשישים יריות, אבל התרגול היה תרגול של דיוק - בירי אינסטינקטיבי בקשת אתה אמור לירות בלי לכוון באופן מודע אלא "לרצות" שהחץ יגיע למטרה ולצורך כך צריך לאמוד מרחק מחד "ולרצות" מצד שני. אמידת המרחקים מתבצעת בתרגיל שפרטתי בעבר ובו יורים חץ למטרה ומגדלים מרחק בכל פעם שפוגע ומקטינים את המרחק בחצי אם מפספסים. אבל תרגול הרציה מתבצע על ידי סימון שתי ארבע נקודת על המטרה וירי החיצים כך שיפגעו בטור או בשורה בין הנקודות. ע. שלא מבית הנשיא שהתפנתה מהירי בשעה שתרגלנו עם הבוקנים העסיקה את עצמה בשיפור הטכניקה שלי תוך כדי יריה, מכיוון שבדומה לכל גבר ממוצע אני צובר הרגלים רעים ללא הפסקה. אז אולי בכל זאת אני במגדר הלא נכון?

כהערת אגב מסתבר שעזיז מכיר את לי לביא מסדנת החרב ואף חושב שהיא נעה היטב, עולם קטן ובלונדיניות בו מעט. כמו כן הסתבר לי שתומר שילמד גם באותה סדנה אינו אלכס ACT כפי שחשבתי, אלא מאסטר אחר שטונג'ין מכיר היטב משהותו ביפאן והוא ממליץ עליו במיוחד.

כתובות אינטרנט מצורפות:
סדנת חרב עם לי
שיעור מס 13 - 14

סיסטמתי 13 - 14(מתוך פורום אמנויות לחימה - תפוז)

שיעור 13 הוקדש כולו לתחזוקת ציוד.
לצערי, למרות שקשת ריקרב היא כמעט הפשוטה שבקשתות וחיצים זה סמל למיחזור, עדיין יש חלקים שמתבלים. זה כולל בעיקר מקומות בהם קיים חיכוך כמו המיתר בנקודה בו הוא נוגע בחץ; הזנב של החץ שמולבש על מוט החץ ומתאים לרוחב המיתר; הסנפירים שמיצבים את החץ ומודבקים אליו; וכמובן ראש החץ עצמו שעומד במאמצים של פגיעה במטרה ושליפה. לבד מזאת גם המטרה עצמה שעשויה מקש דחוס מתפוררת לאיטה, גם באויר המשמר של באר שבע.
אז שפשפנו, הדבקנו ומחזרנו חיצים לרוב כולל החלפת מיתר בקשת אחת ושיפוץ המטרה בעזרת ליטר דבק נגרים וחיתול לא משומש אחד (שהודבק לה כמה סמלי... מאחור).

בשיעור 14 הצטרפה אלינו גם אחת מנערותיו הרב לאומיות של טונג'ין, שהגיעה אלינו מהגולה היפאנית של ברזיל, לאחר שלא יכלה לשאת את העדרותו הממושכת מהניכר. זה היה די משעשע לראות בחורה ממוצא יפאני שנולדה בברזיל, לומדת קשתות בבאר שבע, הכפר הגלובאלי הזה הוא משהו נורא. בכלל היפאניות הפסיקו להיות נמוכות מאז שהאמריקאים נצחו ומכיוון שלא עבר מספיק זמן מאז המוטאציות הרדיואקטיביות של הירושימה ונגסאקי, אני מניח שזה נובע משינויי תזונה, כמו גם הנורמה התרבותית של עדות המזרח (הרחוק, הרחוק) לאמץ בלהט את המנהגים, ההרגלים והצורה של המנצח, עד שיוכלו להביסו בהמשך. אז יש לנו נשיא אמריקאי שהוא כושי ומוסלמי בהחבא, הסינים הם מחזיקי החוב הלאומי של האמריקאים, רוב הזכויות לתרבות הבידור המערבית מוחזקות על ידי חברה יפאנית בשם סוני, קטצ'ופ מוגש במסעדות צרפתיות, ובמקום אמנויות לחימה יש משהו חדש שעושים אנשים גדולים במיוחד עם קעקועים גדולים במיוחד ונקרא MMA... אמרתי כבר שהכפר הגלובלי הזה הוא משהו נורא?

האמריקאים כמובן אינם אלו שהמציאו את הקפיטליזם, אבל במובנים רבים הם המסיונרים האדוקים ביותר שלו, וכמו שהואלה טודו אולי נולד בברזיל, מי שדוחף את ה- MMA בעולם הוא קונצרן זופה האמריקאי. בעיקרון קפיטלזם זו דת ככל הדתות, שמושתתת על מעמד כמורה של עשירים, השולטים על קונגלומרטים שאחראים על עקומת ההצע. מעמד של כהנים זוטרים הנקראים אנשי שיווק שמטרתם לשכנע את המעמד של ציבור מאמינים (שנקראים בכלכלה מודרנית צרכנים) , בכך שהגדלת הביקוש תביא לאושר אישי גדול יותר (נירוונה). פלא שיש מלא שיעים עצבניים שקוראים לגי'הד על השטן הגדול?

ביפאן לעומת זאת, כבר ציינתי כבר שיש מסורת של חיקוי מתוך תחרות (ע"ע אשר צבי גינצברג) ולמרות שכמו באיסלם המסורת של "דין מוחמד בלסייף" קויימה שם באופן מילולי ממש במשך תקופה ארוכה תחת תרוצי זן מסוגים שונים - תקופת השלום הכפוי של טוקגואווה עשתה כנראה משהו וממבנה שבטי רופף הם עברו למבנה היררכי ממושמע. המבנה הזה תורגם בתקופת המהפכה התעשייתית לזיבטצויים, שהיו קונגלומרטים שהוחזקו על ידי משפחות סמוראים ולמעשה היו בשליטה של השליטים הישנים. גם לאחר הכיבוש האמריקאי והנסיון המוצלח באופן חלקי של מק'ארתור לפרק אותם, עדיין נותרה יפן בשליטה של כנסיות רווח שנקראות קריטצו, שאמצו בלהט את עקרונות הניהול המדעי של דמינג והביסו את הכלכלה האמריקאית של שנות השמונים בנשקה היא.

מאוחר יותר הקפיטלזם הדביק גם את אחי הסלאבים, שבמקום לעבוד את המדינה הבינו שעדיף לגזול את המדינה והצמיחו שם סוג של קפיטליזם צאריסטי נשלט אוליגרכים שנקרא היום רוסיה. כמו ביפאן שאחרי המלחמה, לעין של חוצן בגובה הסטרטוספרה, נשמר המבנה של נסיכויות מבוזר או מאורגן בהתאם לנטיות התרבותיות של הקבוצה, ורק המנגנונים להעברה של כח הפכו להיות מבוססים על זרימה של הון. הלקח שלי מרוסיה הוא ההבנה שקפיטליזם מערבי לא חייב להיות מלווה במוסר מערבי.

עכשיו כשהקפיטליזם שהביא את היפאנית של טונג'ין להוולד בברזיל, לפגוש אותו ביפאן וללמוד קשתות בבאר שבע עושה את אותו בלאגן אצל בני דודינו הקרובים, בין אלו שהם יורי קסאמים או מלעיזים סתם, זה מעניין לראות מה יהיו התוצרים של המפגש. צריך להבין שההמונים רוצים את מה שמוכרים באינטרנט. מסורתית הערבים היו מגדולי הסוחרים בעולם וקווי המסחר לאורך דרך המשי היו מה שהביא לעולם את רוב החידושים, עד לפיתוח הטכנולוגיה הימית שפתחה את הסחר הארופאי הישיר עם המזרח. הם גם מפולגים לשבטים, המבנה המדיני שלהם מלאכותי כתוצאה ממשחקי כח של מלחמת העולם השניה ולא היה להם את הטוקוגווה המתאים עד כה. זה לא משנה איזה מבנה שלטוני הולך להיות שם ואיך יקראו לו, אי אפשר יהיה להתמודד עם הקפיטליזם והם יתחילו לשחק את המשחק שכולם משחקים, מותאם למסורת התרבותית המפוארת של כ' בשלישית (כבוד, כחש, וכיבוש).

MMA אמרנו?

בשיעור הקשנו קצת בבוקנים, ירינו חיצים משופצים והגדילה לעשות ע. שלא מבית הנשיא שהביאה עוף קפוא שבושל בנוסח עזיז - דהיינו, הגוויה פולחה לנתחים, הושכבה בין תפוחי אדמה ובצלים והוכנסה לתנור למנוחה אחרונה ללא שום תיבול כשהאינטראקציה בין יסוד האש (התנור), האויר (העוף) והאדמה (תפוח האדמה) בלבד, היא זו שבונה את הטעמים. חמשת היסודות של שיעור מוצלח הושלמו עם תה של נענעת נחלים (מים) וקלישאות גאופוליטיות שעל חלקן מתבססים הדברים שכתבתי עד כה (ריק).

כתובות אינטרנט מצורפות:

שיעור 11 ו- 12 הדברים הנכתבים על ידי נרשמים לפעמים מתוך הומור כושל, אך נובעים מגרעין קטן של כוונה. עם זאת, אין בכוונתי להמליץ, או להנחות לדבר, או למעשה כזה או אחר. אלא רק לשתף בחוויות הסובייקטיביות שלי, שנובעות לעיתים מתוך פיגור התפתחותי, או אפילו בורות גמורה. במיוחד, אין בכוונתי לפגוע ברגשותיו או בגופו של אף יצור חי. ובמידה ומישהו חווה אי נעימות מכל סיבה שהיא הניתנת לקישור אלי, הסיני הזקן מתנצל בחביבות, מתוך תקווה לשלום עולמי.

טריסטרמיות במצדה

יצאנו לטיול שבת במצדה..בתום הטיול ישבנו לאכול צהריים במתחם האוכל הצמוד למסעדה באתר. הטריסטרמיות החליטו להצטרף...

סיסטמתי11 - 12(מתוך פורום אמנויות לחימה - תפוז)

בשעור 11 התחילה להבנות שגרה של חורף. טונג'ין ואני מתחילים בחימום של קנג'יטצו שכולל בדרך כלל 4-5 סדרות של 30 חזרות שמתחלקות בין דרילים שונים מאוד פשוטים . זה ממש ברמה של קיהון, כל דריל מורכב משתים שלוש תנועות אבל להבדיל מהדיסיפלינות שאני מכיר עד כה. עובדים מהר וחזק כמעורבת הרבה תנועתיות ודי מהר מתחממים, למרות קרירות החורף שהתפשטה בבארשבע מאז התלבשתי שם לראשונה בשנות השמונים. הקשר בין קנג'יטצו לקשתות, מעבר לגורם המעביר (ע"ע עזיז) הוא ששתי הדיסיפלינות משלימות זו את זו ממש כמו פילגש לאישה חוקית. השילוב הוא מסורתי בשדה הקרב שבו אחרי ירי החיצים היתה שליפה של החרבות והסתערות. וגם במישור האימונים כשהאחת ברונטית דינמית והשניה בלונדינית סטאטית קפוצת שפתיים. כשהאחת מכווצת השניה משחררת ועם שתיהן לא ניתן להתעסק סימולטאנית. אחרי החימום ביצענו שלושתנו (טונג'ין אני וע. שלא מבית הנשיא) סדרה של יריות סימולטניות בקשת הקצרה ממרחקים שונים כשהמשחק במרחקים מתבצע בהתאם לאיכות הפגיעות. אם פוגעים מתרחקים אם מפספסים חוזרים מחצית המרחק למטרה. באיזה מרחק אנו צפויים להיות באם ירינו 60 יריות בהסתברות פגיעה של 0.9?  שיעור 12 נפתח בדיון על מר מוסאשי שלמרות המוניטין הוותיק שיש לו כאיש חרב, צייר וכמחסל סדרתי (כולם מקצועות מכובדים ביפאן של המאה השש-עשרה) כמו גם העובדה שמת מוות טבעי יחסית ממחלה. האיש לא הצליח להעביר את  המיומנויות שלו בלחימה באספדה אי דגה יפאנית לאחרים. ולראיה, בית הספר שלו הני-תן ריו שקיים עד היום עם תיעוד טכניקות מלא של לחימה בשתי חרבות, ממש לא מצליח בקנדו בהשוואה לשיטות אחרות המתבססות על חרב אחת בלבד. אם נזכור שאחד הקריטריונים של מורה מוצלח, זה איכות התלמידים שלו. ובקריטריון הזה עזיז מאוד מוצלח  לעומת מר מוסאשי שהיה בינוני ומטה. יתכנו מספר הסברים לכך: הראשון הוא, בין השאר שמוסאשי היה גדל מידות מהיר ומיומן במידה כזו שהוא היה היחידי שהתמודד עם שתי חרבות ובהמשך בוקנים מעץ מול חרב אחת בעוד שהפוסעים בצעדיו נפלו במרווחים הגדולים מדי... ההסבר השני הוא ההסבר הנפוליאוני הרגיל - מוסאשי היה גנראל עם מזל. ובלחימת חרבות ההתפלגות להצלחה בקרב אינה נטולת זיכרון מכיוון שהסייף נלחם לא רק נגד היריב אלא גם נגד הפחד שלו וזה גדל ביחס ישר למוניטין של היריב. לכן מוסאשי שהתחיל להלחם מגיל 13 ובחר כנראה את הקרבות שלו בקפידה בדומה לרויס גריסיי אם אני זוכר נכון  השתמש בגוף היריבים מן העבר (שתועד אגב במלא הפדנטיות היפאנית) בכדי להביס את היריבים מהעתיד. ההסבר השלישי הוא הסבר שהייתי מהסס מלקרוא לו אבולוציוני אבל אולי הוא השרדותי - גם בלחימה המערבית המעבר התבצע מלחימה מחרב ופגיון ללחימה בחרב בלבד, דהיינו, סטאטיסטית לפחות, עבור שני יריבים מיומנים האסטרטגיה של חרב אחת עדיפה על שתי חרבות. אבל במקרים מסויימים, יתכן ועבודה עם שתי חרבות על ידי מישהו מיומן מאוד ביחס ליריב, תהיה עדיפה. זה משהו דומה לשיווי משקל שאינו ESSי. המשך השיעור דמה לשיעור 11, למעט העובדה שע. שלא מבית הנשיא לא הגיעה ואני נאלצתי לעזוב מוקדם לאחר הקשת הקצרה ולפני הארוכה. טונג'ין נשאר לאכול את האוכל הפולני של עזיז ולכתוב את הסיכום הנדרש לגבי המשמעות של מחקרים עם R=0.2-0.3 (רמז, זה תלוי מידת הפדנטיות של הדיסיפלינה המדעית).

כתובות אינטרנט מצורפות: שיעור מספר 10 חלק א' שיעור מספר 10 חלק ב'

סיסטמתי10(מתוך פורום אמנויות לחימה - תפוז)

נסענו בשלישיה  בגרמניה הכנועה: טונג'ין, ע. שלא מבית הנשיא והנהג הסלאבי המסור, אנוכי האנוכי. עזיז קיבל אותנו מן המוכן כשהדיוואן בתצורת חורף, דהיינו השטיחים מקופלים, הכורסאות מרוכזות במתחם האמצעי ומזג האויר הבאר שבעי ממש מצוין - אין כמו עונות המעבר בארץ וחבל רק שאורכן שואף לאפס בקירוב טוב. השיעור הפעם התחלק לשלושה חלקים כמקובל בצבא הדרום: בחלקו הראשון קיבלנו הרצאה מתומצתת על סיכוני טריפה, וכיצד לאמוד סיכון אם אתה גרביל - רמז, זה יותר קל ומדיד מאשר כשאתה סטונדט לכלכלה, אבל צריך להשיג תנשמת. בחלקו השני ירינו בקשת הקצרה בסביבות 60 חיצים כאחד מוביל, או במקרה שלנו, מובילה והשניים האחרים צריכים לירות אינסטנטיבית ובהפרש זמנים קצר ככל האפשר אל החץ שירה הראשון. למרות הסלידה הרגילה שלי מתרגול קבוצתי ובכלל מפעולות שנראות בתחילה כמו תרגילי סדר כיתתיים, התרגול הזה נועד לתרגל רפלקסים שיכולים להועיל בצייד או בירי אינסטנקטיבי ולכן הוא מועיל גם באופן פרטני. מבצעים דריכה משותפת, שומעים את שחרור החץ של המוביל עם הכרזה על איזו מטרה נבחרת, ומנסים לשחרר חץ לאותה מטרה ככל האפשר. השאיפה היא כמובן לבו זמניות. בחלק השלישי תרגלנו קצת קנג'יצו ובפרט עבודה על רפלקסים - הבדיקה כללה את התרגיל הרגיל של תפיסת דף שהשני מחזיק, תרגול דקירה של אותו דף ותגובות לעבודה מול בוקן. הייתי רוצה להרחיב קצת על החלק השלישי, מכיוון שהוא כלל כמה תובנות מעניינות, מכיוון שא"ל בעיקרון סובבות סביב הנושא של גרוי ופעולה (ובעצם מה לא). רפלקס הוא תגובה אוטומטית לגירוי, לדוגמה רפלקס המצמוץ כשסווטלנה מנופפת קרוב מול פני בתלוש המשכורת שלי ומגנה את השורה התחתונה, או רפלקס הגאגינג כשאני מוצא את השיניים התותבות של סבתא רושק'ה, בתחתית כוס הקולה שזה עתה לגמתי  בא"ל העבודה על רפלקסים היא חיונית מכיוון שבדרך כלל מקובל לחשוב... שאין זמן לחשוב. ולכן חלק ניכר מהפעילות באימונים נועד להשפיע ולכוון את התגובות האוטומטיות שצצות במצבי עימות. אפשר לבצע התאמות של רפלקסים בעזרת ארבעה מנגנונים: האחד, באדיבות פבלוב שגילה את ההתניה הקלאסית - מצלצלים בפעמון בסמוך לארוחה ועד מהרה הריר של הכלב נוזל כשמצלצלים בפעמון בלבד. בזמנו בבנק הפועלים היתה עגלת תה וכריכים שהיתה עוברת בשקשוק גלגלים במסדרונות המוסד ומהר מאוד התברר שאפשר לגרום גם לבנקאי היבש ביותר להרטיב את חולצתו בעזרת שקשוק גלגלים בלבד, כך שזה עובד על כלבים ובנקאים באותה מידה. השני באמצעות סקינר, שגילה את ההתניה ההאופרנדית - הבנקאי שמגיע ראשון לעגלה יש לו יותר אפשרויות בחירה, בעוד שמי שמגיע אחרון, לפעמים מסתפק בכריך טונה מעוך ויסורי מעיים של סוף יום. אחרי כמה נסיונות מייסרים כאלו, ברור שמספיק שקשוק גלגלים קטן כדי ליצור ספרינט של בנקאים מריירים לאורך המסדרונות. השלישי הזנוח שכמעט ולא נחקר נקרא הרגלה (Habituation) - כאשר יש גירוי שחוזר על עצמו שוב ושוב, מערכת העצבים מווסתת את סף הקשב אליו עד כדי התעלמות לפעמים. בעזרתו מליוני ילדים כושים באפריקה מסתובבים עם זבובים צמודים לעיניים בלי שום רפלקס מצמוץ. והרביעי הוא התאמה סביבתית - הגירוי נמדד ביחס לסביבה, כשיש סביבות שבהן אותו גירוי ייצר תגובה בעוד שבמקומות אחרים התגובה תהיה אחרת. לדוגמה כשנוהגים באירופה גם ישראלי אדוק ימנע לצפצף למי שמתעכב ברמזור, בעוד שעם החזרה לארץ יעשה זאת בלי "לחשוב" פעמיים... ההבדל בין שני סוגי ההתאמות הראשונים הוא עדין: בהתניה קלאסית מצמידים לגירוי שיש לו תגובה קיימת, גירוי מוקדם, ויוצרים את האסוציאציה כדי לקבל תגובה הקיימת. בעוד שבהתניה אופרנדית נותנים משוב חיובי או שלילי לאחר הפעולה כדי לחזק או להחליש אותה. התניה קלאסית קשורה יותר לניהול של רפלקסים קיימים, בעוד שהתניה אופרנדית יכולה להיות קשורה לחיזוק או יצירה התנהגויות מורכבות יותר (ע"ע ריצת בנקאים במסדרון). עכשיו איך מהנדסים את "הטכנולוגיות" האלו לתרגול א"ל? באופן אינטואיטיבי, אפשר לראות שכדאי לעבוד עם התניה קלאסית עבור תגובות פשוטות ומהירות שמנצלות רפלקסים קיימים, בעוד שעם התניה אופרנדית כדאי לעבוד במקרים שבהם מעוניינים לכוון או ליצור התנהגות ספציפית שלא בהכרח היתה קיימת קודם, עם הרגלה אפשר לכבות רפלקסים קיימים ועם התאמה סביבתית אפשר לשלוט בהופעת רפלקסים בהקשרים הנכונים. בעיקרון, יש לנו שני סוגים של התנהגות בא"ל. האחת היא רפלקסיבית לינארית ומהירה; כגון הרמת יד להתגוננות מפני מכה, בלימה של נפילה באמצעות יד, מצמוץ, קפיאה וכו'. והשני הוא רפלקסיבית איטית הקשורה לתנועה מורכבת יחסית בזמנמרחב; כגון הבובינג באגרוף, הטאי סבאקי היפאני המפורסם, גלגול בנפילה כו'. ברור שלא כל ההתנהגויות מועילות בעימות מול אדם (קפיאה למשל היא רפלקס מצויין כשאת מבחינה בנמר בסוואנה, אבל מועילה פחות כשהערס במכונית השחורה שלידך שורק לך תוך כדי נהיגה). תנאי התרגול האופטימליים צריכים להתקיים בסביבה ובקונטקסט שמאפשר למידה, מאידך ישנה סתירה מהותית בין סביבה שמאפשרת למידה לבין סביבה שבה בדרך כלל מתרחשת לחימה. הקונטקסט שבו צריכה להתרחש למידה הוא כזה שניתן להתרכז בו בביצוע ההינדוס של הרפלקסים. בעוד שלחימה מתבצעת בסביבה כאוטית, עם חוקים שאינם תקפים בהתנהלות שגרתית. או בלי חוקים כלל, למעט גרויטציה ופריסטלטיקה. כך ששאלה מהותית היא כיצד לבנות התניה שתפעל בסביבת לימוד וגם בסביבה חריפה יותר. שתי הסביבות אינן יכולות להתקיים במקביל, באותה מידה שמורה שמלמד סיוף בחרב חדה יסבול ממחסור בתלמידים חיים... ברמה הבסיסית הפתרון לחוסר היכולת לדעת את התפקוד ברגע האמת נובע מהבעיה האפיסטמולוגית הידועה של תורת ההכרה ומצביע על אחד הפתרונות: "האמונה", האמונה שהמורה יודע על מה שהוא מדבר, האמונה שהשיטה עובדת, שהתרגול אינטנסיבי מספיק, ושהסימולציות והמודלים קרובים לדבר אמיתי. כשברמות קיצוניות יותר, אמונה יכולה להוביל לשיגור כדורי צ'י אפקטיביים כלפי המאמינים, ואף לגרום למעשים של אלטרואיזם כגון שכיבה על רימונים מתפוצצים. ברגע שהסדרנו את הסביבה כסביבה תומכת תרגול, ולא משנה כרגע עם עבור אחד מדובר בדוג'ו עם פרקט מלוטש ותמונה של אוה.. סנסיי  בוהה מהקיר. או מקלט ויאטנמי מעופש עם גופות של מקקים בכניסה. כל שנשאר זה לחלק את התירגולים לפי הטכנולוגיות הנדרשות...

כתובות אינטרנט מצורפות: שיעור מספר 9 השיעור אותו שיעור, אבל המילים מתארכות ממש כמו שמילה מקצרת.. אז איך לממש את "הטכנולוגיות" שהזכרתי באימון? ראשית יש לנקות את הרפלקסים הפשוטים השליליים, להפתר מהפלינצ'יג, מהקפיאה, ומבלימת הנפילה שמזיקה לשורש כף היד. התרגול הזה צריך להתבצע בדרך של הרגלה. פשוט לחזור על מספר תרגלים פשוטים במשך שנים: להגיב ולבלום מכות במהירות ובעוצמה הולכת וגדלה בלי לייצר הקפצה בגוף, להתגלגל ממגוון של מצבים, ולבצע תרגילי ספיגה בלי לייצר התקשחות של הגוף. שנית יש לטפל בזירוז הרפלקסים הבסיסיים. מכיוון שמהירות התגובה היא פחות או יותר זהה אצל כולם (בערך 200 מילי שניה). שיפור מהירות התגובה של הרפלקס הפשוט צריך להתבצע בשתי שיטות עקריות, הראשונה היא תרגול פיזי שמעלה את כמות / איכות סיבי השריר המהירים שתומכים בתנועה המהירה. למשל דחיפה או אגרוף. ללפיתה למשל לא רצוי לבנות תרגילים הקשורים למהירות אלא לסיבולת. השיטה השניה היא הגברת הרגישות לגירוי. החוש הדומננטי אצל בני אדם הוא ראיה וההתמקדות בראיה יכולה לגרום לתופעות מעניינות של עיוות המציאות. שלילת הראיה, כמו גם עבודה בטווחים בהם היא לא רלוונטית (התאבקות, לכידה) תגרום לגידול ברגישות של שאר החושים ולהסתמכות מקבילית עליהם. בפועל זה מאוד דומה להתניה הקלאסית, אלא שמקום להשמיע פעמון ביחד עם האוכל, מאפשרים להקשיב לו גם בצליל מאוד חלש, מכיוון ובהרבה מקרים ישנם רמזים עדינים לתנועה שנתפסים בתחושה בלבד. זהו פיתוח ההרגאיי, רגישות, מעל לטבעי, You name it... אחרי שהתנקינו והזדרזנו, כל שנישאר הוא לטפל בנושא השלישי שהוא התנועה במרחב. זו התנהגות שמשאילה את עצמה מצויין להתניה אופרנדית ופה תפקיד המורה או היריב הוא לתגמל בחיזוקים שליליים את התלמיד. יש לשים לב שחיזוקים שליליים אינם ענישה, אלא למשל הקטנת הכאב במקרה של תזוזה נכונה מנעילה, ירידה בכמות הסימנים הכחולים בידיים עם ביצוע בלימות נכונות ופחות נפילות כואבות כאשר מבוצעת תנועת גוף נכונה. אני באופן אישי נגד חיזוקים חיוביים בעבודה עם בוגרים, גם בגלל הקרבה הרוחנית לעדות פולניה, וגם בגלל שהמציאות בא"ל לא מתגמלת בחיזוקים חיוביים אלא בחיזוקים שליליים. עם השלמת המסלול, לאחר בערך 150 שנות חיים אפשר לצאת לקרב... קשיש ורועד ומושלם  הדברים הנכתבים על ידי נרשמים לפעמים מתוך הומור כושל,  אך נובעים מגרעין קטן של כוונה. עם זאת, אין בכוונתי להמליץ, או להנחות לדבר, או למעשה כזה או אחר. אלא רק לשתף בחוויות הסובייקטיביות שלי, שנובעות לעיתים מתוך פיגור התפתחותי, או אפילו בורות גמורה. במיוחד, אין בכוונתי לפגוע ברגשותיו או בגופו של אף יצור חי. ובמידה ומישהו חווה אי נעימות מכל סיבה שהיא הניתנת לקישור אלי, הסיני הזקן מתנצל בחביבות, מתוך תקווה לשלום עולמי.

תרבות מוכוונת דרך מול תרבות מוכוונת תוצאה

תרבות אינה אלא אוסף הנוהגים והמוסכמות המקובלים באוכלוסייה נתונה תוך שימוש בשפה מקובלת. המבוא העיקרי להבנת תרבות הוא ידיעת שפתה.

תרבויות מורישות את עצמן באמצעות החינוך דרך הילדים – המה נושאי התרבות.

ניתן לאבחן תרבויות כמוכוונות דרך או מוכוונות תוצאה. אני מאבחן את תרבות המערב כמוכוונת תוצאה - את תרבות המזרח כמוכוונת דרך.

אם נשווה תרבות מוכוונת תוצאה למשחק – משחק כדורגל או כדורסל יתאימו היטב, שכן, הם מתאפיינים בתוצאה המהווה את השיא שבמשחק. ההשוואה המתאימה ביותר לתרבות מוכוונת דרך היא גלישה במגלשה – שם שיאו של המשחק והעונג המופק הוא מהדרך – התוצאה שולית דהיינו הגעה לקצה המגלשה.

הבדלים בין שתי מגמות אילו יבואו לידי ביטוי בעיקר במנגנון ההורשה העיקרי של כל תרבות – החינוך. בהיות הילדים נושאי התרבות העיקריים, עושה כל תרבות את המאמץ להוריש את עצמה דרכם מדור לדור מתוך חינוכם לעקרונות המאפיינים אותה.

מבט מעמיק בתרבות המזרח יראה שלמרות היותה מוכוונת דרך היא מוכוונת תוצאה מעת לעת, על כן, היותה מוכוונת דרך הוא יומרה של תרבות זו, ולא תמיד היא עומדת בה, כך גם בתרבות המערב, למרות היותה מוכוונת תוצאה מעת לעת היא מוכוונת דרך.

הדרך בה תרבות מסויימת מורישה את עצמה לילדיה יכולה וצריכה להיקרא מאפיין תרבותי בסיסי שכן תרבות בלא ילדים נוטה להיכחד. היות והמשחק הוא הדרך הבסיסית ביותר בה בעלי חיים לומדים (גם אילו שאינם חברתיים) הבנת המשחקים ובתוספת  הבנת השפה המאפיינים תרבות זו הבנה בסיסית של התרבות. העיסוק של תרבויות המזרח והמערב בלחימה ובמין בכל הרמות הן תופעת טבע בכלל ובאדם בפרט. העיסוק בלחימה ובצייד שהם מאפיינים אלימים - הם הבסיס להתפתחות האינטלגנציה ושיתוף הפעולה במינים חברתיים ובעיקר במינים הצורכים בשר ומגינים על טריטוריה. 
למעשה אם ננסה לדרג את המינים בטבע לפי הבינה שלהם נגלה שקיים יחס ישיר בין בינה לתפריט. משתפי הפעולה הקרויים מינים חברתיים או בלע"ז סוציאליים הם מינים אשר פותרים את בעיית ההשרדות באמצעות שיתוף פעולה וזו תמיד מבוססת על תקשורת. האדם בהיותו צרכן בשר בדומה למינים אוכלי כל (אומניוורים) צורכי בשר אחרים כגון חולדות, קופים גדולים ואחרים - פיתח את טכניקת שיתוף הפעולה המבוססת תקשורת ואת טכניקות הלחימה שכולן מבוססות על תקשורת זו ממש כמו טכניקות צייד עתיקות והגנה על טריטוריה. מכל אילו נובע שמשחקים אלימים, ספורט אלים, טכניקות קרב (אחרים מלבדי יקראו להם אמנויות לחימה..), ציד בעלי חיים כספורט והקורא הישר ימצא דוגמאות שלא חשבתי עליהן...כולן מהווים סובלימציה של אלימות חברתית ואישית מובנית אשר עבר סלקציה ע"י כוחות הסביבה והובנתה לתוך האבולוציה שלנו. כל שאמרנו עד כה אין בו לעודד אלימות אלא להסתכל בעובדות כפי שהן. אכן, בכל בעל חיים המקיים דגמים אלימים של צייד או הגנה על טריטוריה, מתקיימות גם עכבות המווסתות את דחף הקטל שכשהוא מיותר. ברמה התרבותית מדובר במוסכמות, נוהגים וחוקים. 
בתרבויות מוכוונות תוצאה החוקים הנוהגים והמוסכמות הנוגעים להתנהלות אלימה מלווים לעתים בהתגרות מילולית, הורדת ערכו של היריב או האויב והתייחסות לכישלון בשדה הקרב (לדוגמה שאול הנופל על חרבו אלף חמש מאות שנים לפני קיום התרבות היפנית או המושג ספוקו..) כאל כישלון מוסרי (אם נשווה את שאול לדוד שאול הרבה יותר מוסרי לדעתי..). אכן התנ"ך מודד הכל במבחן התוצאה. דווקא ישו מהווה דוגמא הפוכה בתרבות המערב (ותרבות המערב לא ניתנת לניתוק מהנצרות ככוח מעצב תרבותית) למפסיד ברמה האישית שהפך לסמל תרבותי ברמה החברתית, אבל, באי כוחה של הנצרות, דהיינו הכנסייה ומוסדותיה בפירוש בחנו את השגי הנצרות במבחני תוצאה ולא פעם טריטוריאליים...


התרבות היפנית אם נבקש דוגמא לתרבות מוכוונת דרך (גם הסינית או ההודית לצורך זה..) מתייחסת לאצילות שבכישלון מתוך ראייה של השגי האדם ופעלו, תרומתו להתפתחות החברה (טויוטומי הידאושי לדוגמא, מפסיד בקרב סקיגאהארה אל מול טוקאגאווה אייאסו ועדיין נחשב לגיבור תרבות. אחד מהלוחמים המפרסמים שחברו אליו - מיאמוטו מוסאשי, לא ניזוק כבודו על שהיה בצד המפסיד..) הדאושי נחשב לאחד הלוחמים הטובים ביותר בתולדות יפן הקלאסית ומוסאשי נחשב לסייף הטוב ביותר שהיה ביפן של המאה השבע עשרה, הם נלמדים, מוערכים לא פחות מאשר הצד המנצח - טוקאגאווה.

סיסטמתי9 (מתוך פורום אמנויות לחימה - תפוז)

מערכת היחסים עם ברוריה ממשיכה להתדרדר, אנחנו בכיוון של גירושים! - הקשת הזו לא מתרככת ולכן לא נלקחה למפגש עם עזיז!.. נראה אם היא תבין את הרמז ואם לא, נמכור אותה לבעל אחר קשוח יותר.

הפעם מלבד טונג'ין הצטרפה גם ע. שלא מבית הנשיא, לנסיעה המרוכבת ואחרי תאומים וטעיות באדיבות ה- GPS של ווייז, הצלחנו לחבור באזור גדרה כשהפעם אנחנו נושאים ברכב השדה שלה. אחד היתרונות הגדולים בנסיעה באוטו של מישהו אחר מלבד החסכון בדלק, היא העובדה שאין צורך לנהוג וע. מלאה את תפקידה במיומנות תוך שהיא מנענעת את מוט ההילוכים ברגישות נשית.

כשהגענו עזיז עבד בדד בנגריה. הוא נראה טרוד משהו ומסתבר שהעדרותו של ר. שותפו לניסורים גורמת לו ליסורי בדידות ממש. ר. שהוא חבר ילדות של עזיז נסע לבקר את משפחתו ביפן. כמו טונג'ין הוא יפאני מבחירה, ואף הגדיל לעשות והתחתן עם יפנית, מה שהוביל למחויבויות המשפחתיות, קוזינות יפאניות ולנסיעה המדוברת. כל זאת בעוד שעזיז הושאר גלמוד מול המסורים והמפסלות, מתנחם בפורנוגרפיה של נגרים.

הפעם השיעור היה מעורב, פתחנו בקשתות הקצרות כשהמרחק שכזכור נמדד בשטיחים הלך וגדל עד שירינו ממרחק של ארבע שטיחים - טונג'ין קיבל הפעם את הקשת הכבדה יותר ואני יריתי ברכה, כששוב הובהר שלימוד טכניקה הוא פרופורציוני הפוך לכוח. כמה קל לירות בקשת הקלה, בושי והכלמי ברוריה!

לאחר כמה עשרות חיצים בקצרה ירינו בקשת היפאנית ללא הפורמליזם של הטקס אלא פשוט מאסה של חיצים עם כפפה, ובלי כפפה מטווח קרוב אל המקיווארה. זה היה מעניין לראות שיש מרכיבים של הטקס כמו ה- יָטְסּוּגָאֵ שפשוט נובעים מפרקטיקה יעילה של הקשת היפאנית, אחרת מאוד קשה להסתדר עם "הכלי הגדול" הזה בחלל המוגבל של הסככה. כן, מסתבר שמה שבא לכושים גדולים באופן טבעי, אחינו היפאנים צריכים ללמוד באופן מסודר

אחרי פרק הקשת, עזיז שאל אם בא לנו לעשות קצת קנג'יצו, כמובן שהשבתי בחיוב ושלפתי את הטנטו שלי ממחבואו בשעה שעזיז מישש את גופו החלק והבהיר בהשתאות מסתבר שרכש הבוקנים והטנטו אימונים בבש-גל היה מוצלח, ואני עכשיו סלאבי מצוייד...

עבודת הפגיון שעזיז הדגים, שונה ממה שרואים ביוטיוב תחת טנטוג'יטסו וממה שאני ראיתי בהדגמות אקידו - עמידת המוצא היא כשהפגיון מוחזק ביד האחורית והיד הקדמית שומרת מרחק ופנים והגוף מסתיר את הפגיון. התנועות הם מאוד לינאריות ועל מנת לייצר מרחק ישנה ירידה לעמידות נמוכות מאוד. ממה שהבנתי יש דגש על דקירות לגוף ושיסופים לגפיים ולא שוללים הטלה של הפגיון בתנאים מסויימים.

בעבודה עם הבוקנים תרגלנו קצת דחיפות, כשהרעיון הוא לשחק משחק מגע בטווח קרוב שהחרבות שלנו מוצלבות (אני מקווה שהפוסט הזה לא מתחיל להיות יותר מדי הומוארוטי) והמטרה היא לדחוף את היריב לצידו השני של השטיח מבלי להחתך וירטואלית על ידי הבוקן. לא הופתעתי כשטונג'ין הראה מיומנות גדולה בדחיפת החרב שלו למקומות בלתי צפויים... בעוד שעזיז נאבק עם תת-המשקל שלו, למול הקוקו הבלונדיני המטלטל מולו...

העבודה של הקנג'יטסו מתבססת על המטאפורה של לעבור את היריב, כשלהבדיל מקנדו, בהחלט מקובל לחתוך או לחדור את היריב מאחור... מכיוון שהשיעור התקיים בקרבה לסדנת החרב הסינית של איגור, הזדמן לי לעשות השוואה של התרגול בין השיטות השונות:

בגישה הסינית יש תרגול של קוריקולום תנועתי מורכב וארוך יחסית בפורמה אחת יחידנית כשהחרב בעלת שתי החורפות משמשת לדקירה ולשיסוף דינמי ביד אחת, ואינה בנויה לעומסים סטטיים כפי כשמתורגלים בעבודה של ארבע ידיים בטווח קרוב עם בוקן. בעבודה היפאנית לעומת זאת הפורמות והמשפטים התנועתיים קצרים יחסית והתרגולים מתבצעים בזוגות או למעלה מזה.

מבחינת העברת כוח דרך הכלי; בגישה הסינית בגלל שכלי שלהם דק וקטן יחסית, יש יותר Fajin שזה כח מתפרץ בעוד שהיפאנים עובדים על דחיפה והשענות עם העברת כח איטית יותר כדי לחדור שריון. ויש מצבים שבהם הסייף ממש מעמיד את החרב שלו בינו לבין היריב במצב סטטי ממש.

בכל מקרה, הכוריאוגרפיה של קרב בין שני סוגי כלי הנשק יכולה להיות רעיון מעניין "לסתיו" בבאר שבע









כתובות אינטרנט מצורפות:
שיעור מספר 8

סיסטמתי8(מתוך פורום אמנויות לחימה - תפוז)

שורש המילה תרבות בעברית הוא ר.ב.ה - ובאמת אלו שרוצים תרבות צריכים לדאוג שתתרבה.
באנגלית האטימיולוגיה שונה ושם המקור הלטיני Coltura נוגע לקולטבציה או פיתוח של הנפש.
ביפאנית, כמדומני שהמילה היא בונקה והקנג'י שלה הוא 文化 שנוצר מצירוף של "אומנות" ו- "השתנות".
בערבית המילה היא אל-תקפה והיא משמשת גם לכמילה נרדפת לחינוך.

באופן מפתיע יש מעט יהודים בעולם ומתוכם ממש מעט מתורבתים; מלא אנגלוסקסים עם נפש מלאה בכדורגל, בירה ותו לא; די הרבה יפאנים מקובעים, והעולם הערבי הוא אחת האוכלוסיות בה אחוז האנלפאבתים רק גדל עם השנים.

דהיינו תגיד את המילה תרבות בשפתך, ומיד אפשר לדעת מה חסר לך

מכיוון שעזיז מלא כרימון בעובדות שחלקן מטבע הדברים קשורים ליפאן, ומכיוון שר. שותפו לניסורים היה ביפאן כעשרים שנה, טונג'ין העסוק מתמיד גם שהה שם תקופה וע. שלא מבית הנשיא, לומדת יפאנית. יצא לי לחשוב על תרבות יפאן, וזה די משעשע אם נביא בחשבון שמדובר בסלאבי קשיש שגורר את עצמותיו החורקות מתל אביב לבאר שבע, בשביל ללמוד דיסיפלינה של קשתות יפאנית.

בשביל ליצור תרבות לא צריך הרבה, יכולת חיקוי בסיסית ותועלת מיידית. אפילו קופי מקאק יפאניים שבודדו על אי פיתחו תרבות של רחיצת בטאטות במי ים. ואותם קופים נוהגים לטבול גם באונסנים שזה המקבילה היפאנית למרחצאות מרפא. לאור האובססיביות היפאנית לנקיון ולאמבטיות, זה לא מפתיע שגם הקופים שם ריחניים במיוחד. ולא, אסור לקפוץ למסקנות לגבי מוצא היפאנים מהמקאק...

כנראה שהיפאנים הגיעו ליפאן בשני גלי הגירה לאי מאיזור קוריאה - האחד של תרבות היומון שהיו ציידים לקטים והגיעו ליפאן בסוף עידן הקרח האחרון על גשרי יבשה שקישרו אותה לקוריאה; והשני של תרבות היאיואי שהיו חקלאי אורז והגיעו לשם לפני בערך אלפיים שנה כשכבר היו זני אורז עמידים באקלים קר. השפה היפאנית היא תוצר של ההגירה האחרונה של החקלאים שכנראה כיתתו את אתיהם לחרבות חדות במיוחד.

אז מה המוטיבציה של כל כך הרבה אנשים מוצלחים להתעסק בתרבות יפאן דווקא?
ממש כמו המוטיבציה של קופי המקאק לרחוץ בטטות.

ההשערה שלי קשורה באופן עקיף לכך שעושר תרבותי הוא פרופורציוני לעושר בכלל.
בסביבה עשירה ויציבה (שבה מחלקים בטטות בשגרה) יש עדיפות לאסטרטגיית K במודל האקולוגי של R/K דהיינו הקופים לומדים באיטיות לדרוך את הקשת לשרוך את ההאקמה ואין ממש מאבקים על מזון, כיש זמן לטבול אותו במי מלח לשיפור הטעם ושטיפת החול.
התרבות היפאנית היא מאוד K באופייה ולכן היא מתאימה לאנשים מטיפוס K. באדפטציה של התכונות מהמודל של Rushton, במקום לגזע, לאינדיבידואל.

חוץ מזה ברוריה ירתה רע מאוד, חזק מאוד ומפוזר מאוד - אני מאוד מוטרד.


כתובות אינטרנט מצורפות:
שיעור מספר 7
קופי מקאק רוחצים
מוצא המינים... היפאנים

סיסטמתי7 (מתוך פורום אמנויות לחימה - תפוז)

טונג'ין הבריז, כנראה בגלל מעורבות גדולה מדי בעסקת גלעד שליט. אז נסעתי שוב לבד. בגלל שהייתי לבד, ובגלל שעזיז היה פנוי יחסית מניסורים בנגריה, כנראה שתרגלתי כפול. אני חושב שיריתי כ- 160 חיצים חלקם בקשת הקצרה וחלקם ביומי ללא שום ריטואל, מעבר לנקישות של החיצים במטרה. חלק מהזמן יריתי בזמני החופשי באיטיות החביבה עלי כשעזיז מכין שניצלים לילדיו הנופשים, וחלק מהזמן הוא נשף לי באוזן וניסה לזרז את קצב האש שלי, לצערו ללא הצלחה. מה התוצאות? בבסיס האגודל האוחזת בקשת נשחק העור עד זוב דם ומסתבר שהוא לא כחול כפי שחשבתי, אבל הבשר  יבש. כריות שלושת האצבעות הדורכות את הקשת באחיזה ים תיכונית אדומות, נפוחות עם אבדן תחושה קל (מכיוון שזו יד ימין, אז כנראה שלא יהיה סקס בימים הקרובים). לאגודל הדורכת את היומי באחיזה מונגולית שלום, כנראה שהכפפה היפאנית עושה את העבודה טוב - מצד שני אין תחושה של המיתר (אין תחושה אין בעיה?). אוזן ימין אדומה מאוד. כי כשדורכים את הקשת היפאנית הדריכה מתבצעת הרבה מאחורי האוזן ואם לא מבצעים הפניה של הראש למטרה (מה שנקרא בלעז מונומי) מקבלים סטירה בלחי מנוצות החץ, מכה שכמוה זכורות לי רק מהסרגל של המורה למתמטיקה בכיתה ג'. מה הלקחים? מהירות היא תוצר של מיומנות וחופש תנועה. אי אפשר לתרגל מהירות כמו שאי אפשר לתרגל מיומנות במהירות. חופש התנועה גדול במרכז והולך ומתכווץ לקראת קצות התנועה ועם הגידול בהפעלת כח - קל לסדר את החץ אם הוא מחליק ממקומו על הקשת כשהיא לא מתוחה. כשהיא מתוחה בשיא, זה מאוד קשה. הטריק של עזיז במקרה כזה הוא לסדר אותו עם הפה. באמנויות לחימה תמיד קיים המתח בין הפעלת כח ובין רפיון או חופש תנועה, מצד אחד מעוניינים במקסימום רגישות וחופשיות ומצד שני בסופו של דבר צריך להפעיל כח. הקשת היא מכשיר מצויין לבדיקה של חופש תנועה מכיוון שבפועל מבצעים מתיחה של קפיץ עד לגבול יכולת התנועה ואז שחרור. לכל אורך הדריכה אפשר להתרכז בצבירת הכח ואיבוד החופשיות. זה בדיוק הפוך מסוגים מסויימים של אגרוף בהם ישנו רפיון עד לרגע המגע ואז העברת כח. כמה ימים אחרי השיעור, ברוריה הבריחה את הגבול עם ידידה מולדובנית של סווטלנה, שחזרה מביקור אצל אחיה בארץ האפשרויות המוגבלות. ברוריה היא גוצה, קשת עורף ועם קימורים סינטטייים מודגשים, אך למרות גילה היא משומשת במצב טוב.... ברוריה היא קשת הצייד הקצרה, שקניתי באיביי מתוצרת Bear, והיא לא עושה את החיים קלים בכלל. יש לה מיתר דק במיוחד שמנסר את אצבעותי. היא קשוחה במיוחד לקראת סוף המתיחה ומזכירה לך מי קובע את הגבולות כשהיא בסביבה. אין בה שום תחכום, רק עמוד שדרה מאלומיניום וצלעות פיברגלאס עטויות צבעי הסוואה תואמים למכנסי המנומרים. וכשהיא משתחררת זה נשמע כמו נביחה מתכתית שמוכרת לי כבר מזמן מהבית. בנסיון להשתיק אותה התקנתי עליה מין בולם זעזועים מתברג מגומי שנראה כמו דילדו בצבע חקי, אך ללא הועיל. מי שצועקת בשחרור תמשיך לעשות את זה, לא חשוב מה תבריג לתוכה. כמה ימים לאחר מכן, היתה סדנת הקשתות של סוכות, אי שם בגבול מצריים בתוך דיונות שמוכרות לי במעורפל מהמילואים. נזכרתי שוב בתחושת החול הקר בבוקר, בין אצבעות הרגליים, קצת לפני שהשמש זורחת ובשמיים ליליים שמזכירים יהלומים על קטיפה כחולה. היו די הרבה משפחות עם ילדים במעגל אוהלים מסביב למדורה, שעציה יובאו לשם באדיבות הבן של קנגה. וחוץ מלירות היו שם סיפורים על נשים, נמרים, נזירות וטיולי עבר לסנטה קטרינה, בימים שבהם הצהוב הגדול היה עוד שלנו. מבחינת ירי בקשת אז היתה הזדמנות לראות כמה רחוק חץ מגיע. ברוריה הוכיחה שהיא אוהבת אותם ארוכים ועבים במיוחד וגניחותיה המתכתיות נשמעו למרחוק. מבחינת דיוק לעומת זאת היה מקום לשיפור, באופן סמלי היא פוגעת תמיד מעל המטרה ואני חייב ללמד אותה לרדת. יש משהו מאוד בסיסי בירי בקשת, טריוויאלי אפילו, שמתחבר מצויין עם ריח של מדורה וחול בין האצבעות של הרגליים. מה שחסר זה רק ללקט שורשים ולצוד את ארוחת הערב. חבל רק שרוב העקבות בחול, היו של גרבילים. שמסתבר שיש מין מונגולי שלהם, ממש בתאימות לקשתות. וגם הוא עבר מוטציות עם המעבר למערב...

כתובות אינטרנט מצורפות: שיעור מספר 6

סיסתמטי 6 (מתוך פורום אמנויות לחימה תפוז)

פעם חשבתי שאני רציונלי. זה היה מזמן, הרבה לפני שפפה גרישא ומאמה אולגה פרשו לשדות הצייד הנצחיים, כל אחד בתורו מחולי-רע אחרת. אבא היה רציונלי גם כן, אבל תמיד היה נכנס לו משהו לעין בסרטים עם סוף רע. ואמא רוב הזמן לא היתה רציונלית, אבל היא בחרה באבא וזה היה הגיוני. בכל אופן, הסוף היה רע. והיום, אני מבלה 6 שעות ברוטו בשיעור קשתות (כולל הובלות ואדמיניסטרציות) - זה בערך שישית משבוע עבודה נינוח, והתירוצים לכך לא ברורים בכלל. הגנה עצמית? פחחחחחח... זה אולי היה רלוונטי לפני שנים, כבר מזמן אני יודע שאם יתקפו אותי עד שאבין מה קורה כבר יהיה מאוחר מדי. סוג של התעמלות? אולי, בטח בסיסטמה ואולי גם קצת בג'ודו. אבל קשתות זה די סטאטי ועדיף שכך, הדבר האחרון שאני רוצה אחרי נסיעה של שעה וחצי זה לקפץ עם הקאמהבין הוורדים הננסיים של עזיז. זן ואומנות אחזקת הגוף? מה לסלאבי קשיש כמוני ולתרגילי תודעה - קצת כאב, קצת אלכוהול וכבר זו מתערפלת בלי שום בעיה. ואני עוד מקרה קל. אני רק מתנייד ברחבי הארץ בין כמה שיטות - טונג'ין שותפי לעזיז, הוא בן יבשתי! טומיקי אייקידו, בלינטוואק, איגרוף, בג'ג' ועוד כל מיני מריעין בישין אחרים. כנראה שזו מחלה ידועה. רמזים לפתרון אפשר למצוא במה שנקרא בשנות השישים עקומת למידה - בגדול זו פונקציה שמתארת קשר הפוך בין מספר החזרות על פעולה, לזמן שלוקח לבצע אותה. עם הזמן העקומה שואפת לגבול וההנאה מהלמידה מתחלפת בחרגון חושים שעמיתי המזרחיים קוראים לו זן. ההשערה שלי היא שמי שלא משלים עם חרגון החושים (או במילים אחרות עושה זן), צריך לשמור על השיפוע של העקומה, ומכיוון שזו הולכת ומשתטחת עם הזמן, אין ברירה אלא לנסות דברים חדשים. מכיוון שהזמינות של אלו הולכת ומתמעטת במרעה הקרוב, העלות השולית הולכת וגדלה. חלק מהעלויות הנלוות לעיסוק בקשת יפאנית קשורות בגרדרובה המוקפדת שמלווה את היריה: יש את ההקאמה שהזכרתי קודם שהיא סוג של חצאית פליסה ארוכה שכרוכה בשרוכים מעל הכרס ויש לה סוג של מצחיה מעומלנת שתומכת בגב; יש את הגי שהוא עם שרוולים קצרים מזה של הג'ודו והכפפה (שנרכסת כמובן מעל כפפה לבנה) שהיא מין כפפת שלוש אצבעות עם אגודל נוקשה, שמקל על הדריכה (ומקשה על החיטוט באף). חוץ מהפורמליסטיקה שמצריכה חצי שעה של התלבשות לפני העבודה ועוד רבע שעה אחרי להתרת השרוכים שמלופפים סביבך, השיעור עצמו לא פורמלי במיוחד. כפי שרואים בתמונה שצרפתי וצויירה על ידי אחד מתלמידיו הנאמנים. מחוץ לירי ביומי ירינו טונג'ין ואני בקשת הקצרה בתרגול ירי משותף שאמור לסנכרן את קצב "האש" המשותף. בגדול ירי בקשת מצריך מחזור דריכה ארוך למדי בהשוואה למי שלמד לירות ברובה אוטומטי. לא פשוט בכלל להתעסק עם כל המוטוריקה העדינה הזו בקצוות האצבעות, תוך כדי הפעלת השרירים הגדולים בגב. בסוף השבוע הקרוב, צפויה סדנת קשתות וזה יהיה חולי, כרגיל.

さるかに合戦（がっせん תרגיל תרגום מתוך שיעורי הבית שלי לפני 5 שנים

さるかに合戦（がっせん

סָּרוּ קָנִי גָסֶּן

מלחמת הקוף והסרטן

合戦 【かっせん】     (n) battle, engagement, (P)

むかしむかし、カニさんとサルさんが住(す)んでいました。

מּוּקָשִי מוּקָשִי קָנִי-סָן טוֹ סָּרוּ-סָן גָ סּוּנְדֵ אִימָשִיטַ

לפני שנים חיו אי שם קוף וסרטן.

住まう        【すまう】 (v5u) to live, to reside, to inhabit, (P)

סרו=קוף, קני=סרטן

ある日、サルさんは柿(かき)の種(たね)を拾(ひろ)いました。カニさんは、おむすびを拾いました。

אָרוּהִי,  סָּרוּ-סָן ווּאַ קַקִי נוֹ טָנֵ ווּאוֹ הִירוֹאִי מָשִיטַ. קָנִי-סָן ווּאַ, אוֹמּוּסּוּבִּי ווּאוֹ הִירוֹאִי מַשִיטַ.

יום אחד, הקוף מצא גלעין גלעין אפרסמון, הסרטן מצא כדור אורז.

種 【たね】 (n) (1) seed, pip, kind, variety, quality, tone, (2) material, matter, subject, theme, (news) copy, (3) cause, source, trick, secret, inside story, (P)

【おむすび】                 (n) rice ballお結び

柿【かき】 (n)  persimmon, (P)   גלעין האפרסמון

拾う【ひろう】 (v5u) to pick up, to find, to gather, (P)

サルさんは、カニさんのおむすびがおいしそうなので、カニさんに頼(たの)みました。

סָּרוּ-סָן ווּאַ, קָנִי-סָן ווּאוֹ אוֹמּוּסּוּבִּי גָ אוֹאִישִי סוֹאוּ נָ נוֹדֵ, קָנִי-סָן  נִי טָנוֹמִי מַשִיטַ.

כדור האורז נראה לקוף טעים לכן, ביקש טובה.

頼み          【たのみ】 (n) request, favor, favour, reliance, dependence, (P)

そう (adv,n) so, really, seeming, (P)

「カニさん、かにさん、ぼくの柿の種をあげるから、そのおむすびと交換(こうかん)しておくれよ」 「いいよ、交換してあげるよ」

[קָנִי-סָן , קָנִי-סָן , בּוֹקוּ נוֹ קָקִי נוֹ טַנֵ ווּאוֹ אָגֵרוּ קָרָ, סוֹנוֹ אוֹמּוּסּוּבִּי טוֹ קוֹקָן שִטֵ אוֹקוּרֵיוֹ] [אִיאִי יוֹ, קוֹקָן שִטֵ אָגֵרוּ יוֹ]

סרטן סרטן ,  נתחלף, קבל את גלעין האפרסמון שלי, תמורת כדור האורז [טוב, נתחלף]

交換          【こうかん】(n,vs) exchange, interchange, reciprocity, barter, substitution, clearing (of checks, cheques), (P)

後れる【おくれる】   (v1) to be late, to be delayed, to fall behind schedule, to be overdue

やさしいカニさんは、おむすびをサルさんにあげて、柿の種をもらいました。
יָסָשִי קָנִי-סָן  ווּאַ, אוֹמּוּסּוּבִּי ווּאוֹ סָּרוּסָן נִי אָגֵטֵ, קַקִי נוֹ טָנֵ ווּאוֹ מוֹרָאִימַשִיטַ.
הסרטן הנחמד נתן את כדור האורז לקוף וקיבל את גלעין האפרסמון.
カニさんは、柿の種を植(う)えると、水をかけながら歌(うた)いました。
קָנִי-סָן  ווּאַ, קָקִי נוֹ טָנֵ ווּאוֹ אוּאֵרוּ טוֹ, מִיזוּ ווּאוֹ קָקֵ נָגָרָ אוּטָאִי משיט.	15
הסרטן שתל את גלעין האפרסמון, השקה אותו תוך שהוא שר.
歌う        【うたう】                  (v5u) to sing, (P)
植える       【うえる】                  (v1) to plant, to grow, (P)

「早く芽(め)を出せ柿の種。出さぬとはさみでちょん切るぞ」

[הַיַקּוּ מֵ ווּאוֹ דֵ סֵ קַקִי נוֹ טַנֵ. דֵ סָ  מֵ טוֹ הָסָמִי דֵ צִ'יוֹנְקִירוּ זוֹ.

במהרה נבט גלעין האפרסמון. לאחר הנביטה גם נגזם במספריים.

出す【だす】       (v5s) (1) to take out, to get out, (2) to put out, (3) to submit (e.g. thesis), to turn in, (4) to publish, to make public, (5) to send (e.g. letter), to start (fire), (P)

ちょん切る   【ちょんぎる】 (v5r) to chop something off (e.g. head), to snip off, to fire לגדוע לחטוב

早く         【はやく】 (adv,n) early, fast, soon, (P)

芽【め】(n) sprout, (P)לנבוט

鋏   【はさみ】(n) scissors, (P)מספריים

すると、見る見る芽が出ました。

סוּרוּטוֹ, מִירוּמִירוּ  מֵ  גָ דֵמַשִיטַ.

לאחר מכן, (האפרסמון) צמח מהר מהר

見る見る【みるみる】     (adv) very fast, in a twinkle, (P)

カニさんは、また歌いました。

קָנִי-סָן ווּאַ, מַטָ אוּטָאִי מָשִיטַ.

הסרטן שר בעוז.

又     【また】               (adv,conj,n) again, and, (P)

歌いまくる   【うたいまくる】             (v5r) to sing energetically, to sing with abandon

「早く実(み)よなれ柿の木よ。ならぬとはさみでちょん切るぞ」

[הָיָקוּ מִי יוֹ נַרֵ קָקִי נוֹ קִי יוֹ.  נַרַ מֵ טוֹ הַסַמִי דֵ צִ'יוֹנְקִירוֹ זוֹ]

במהרה הופיע עץ אפרסמון נושא פירות רבים. ולאחר צמיחה נגזם במספריים.

実     【み】          (n) fruit, nut, seed, content, good result, (P)

すると、あっという間(ま)にたくさんの実がなりました。

סּוּרוּטוֹ, אַ-טוֹאִיאוּ אַאִידַ נִי  טָקֻסָן נוֹ מִי נָרִימַשִיטַ.

לאחר מכן, הופיעו לפתע (כבמטה קסם) המון פירות על העץ.

あっと言う間に         【あっというまに】       (exp) just like that (lit: in the time it takes to say "Ah!"), in the twinkling of an eye, in the blink of an eye

間に   【あいだに】              (adv) while, during (the time when)

「やあ、おいしそうな柿がたくさんなったぞ。どれ、ごちそうになろうか。

יָא, אוֹאִישִי סוֹנַ קַקִי גָ טָקֻסָן נָ-טָ זוֹ. דוֹרֵ, גוֹצִ'יסוֹ נִי נַרוֹאוֹקָ.

יא, הרבה אפרסמון טעים צמח. ומדוע? בשל הטיפול העץ בגר.

ご馳走       【ごちそう】          (n,vs) feast, treating (someone), (P)

廊下  【ろうか】             (n) corridor, (P)

老化  【ろうか】             (n,vs) ageing, aging, senile deterioration, (P)

でも、ぼくは木に登(のぼ)れないしな。

דֶמוֹ, בּוֹקוּ ווּאַ קִי נִי  נוֹבּוֹרֵ נָאִי שִינָ.

אבל אני לא יכול לטפס על העץ

登る  【のぼる】(v5r) (1) to rise, to ascend, to go up, to climb, (2) to go to (the capital), (3) to be promoted, (4) to add up to, (5) to advance (in price), (6) to sail up, (7) to come up (on the agenda), (P)

どうしよう。そうだ。木登(き　のぼ)りのうまいサルさんに頼(たの)もう」

דוֹשִיוֹ. סוֹדָ.  קִי נוֹבַּרִי נוֹ אוּמַאִי סָּרוּ-סָּן נִי טָנוֹמוֹאוּ.

ובכן. אם כך. אני חושב לבקש טובה מהקוף בטיפוס על העץ.

木登り 【きのぼり】              (n) tree climbing

カニさんは、サルさんのところに行きました。

קני-סן ווּאַ, סרו-סן נו טוקורו ני איקימשיט

הסרן הלך אל מקום הקוף

「サルさん、サルさん、おいしそうな柿がたくさんなっている木を見つけたよ。でも、ぼくは木に登れないから、サルさん取(と)っておくれよ」

[סרו-סן, סרו-סן, סו נה קקי ג טקסן נ-ט אירו קי וואו מיצוקטיו.  דמו, בוקו ווּאַ קי ני נובור נאי קר, סרו-סן טו-ט אוקוריו]

קוף, קוף, מצאתי הרבה אפרסמונים, אבל אני לא יכול לטפס על עצים בוא נלך לשם.

取って来る  【とってくる】        (vk) to fetch, to go and get

見つけだす 【みつけだす】              (v5s) to find out, to discover, to locate

「いいよ、カニさん、たくさん取ってあげるよ」

[איאי יו, קני-סן, טקסן טו-ט אגרו יו.

טוב סרטן נלך למצוא ולאסוף.

サルさんは、カニさんに案内(あんない)されて、柿の木のところへ行きました。

סרו-סן ווּאַ, קני-סן ני אנאי סרט, קקי נו קי נו טוקורו א איקימשיט.

הסרטן הוביל את הקוף והם הלכו אל עץ האפרסמון.

案内  【あんない】         (n,vs) information, guidance, leading, (P)

「ほんとうだ。おいしそうな柿がたくさんなってるね。ちょっと待(ま)っておくれ。今、登って取ってあげるから」

הונטו ד. אואישי סונ קקי ג טקסן נ-טרונ. צ'וטו מ-ט אוקור. אימ נובורו-ט טו-ט אגרו קר.

זו אמת, הרבה אפרסמונים. רק רגע-מאוחר מדי. עכשיו טיפס ולקח הכל (????)

遅れ  【おくれ】             (n) delay, lag, (P)

遅れる       【おくれる】 (v1) to be late, to be delayed, to fall behind schedule, to be overdue, (P)

取っ手       【とって】             (n) handle, grip, knob, (P)

遅れ  【おくれ】             (n) delay, lag, (P)

サルさんは、スルスルと柿の木に登って行きました。

סרו-סן, סורוסורוטו קקי נו קי ני נובורו-ט איקימשיט.

するすると (adv) smoothly, swiftly。

するする (adv) smoothly, swiftly.

そして、おいしそうな柿の実を取ると、むしゃむしゃむしゃむしゃ食べました。

סושיט, אואישי סונ קקי נו מי וואו טורוטו, מושמושמושמוש טבמשיט.

ואז, אחז באפרסמונים הטעימים וזלל.

取っ手       【とって】             (n) handle, grip, knob, (P)

実     【み】          (n) fruit, nut, seed, content, good result, (P)

むしゃむしゃ                (adv) munch, crunch

「うーん。これはおいしい柿だ。甘(あま)い甘(あま)い、いくらでも食べられるぞ」

און. קור ווּאַ אואישי קקי ד. אמאי אמאי,  איקור דמו טבררו זו.

כן. אפרסמון זה טעים. אבל כמה אפשר לאכול.

幾ら  【いくら】             (adv,n) how much?, how many?, (P)

甘い  【あまい】generous, indulgent, easy-going, sweet, fond of, soft on, overly optimistic, naive, (P)

サルさんは、そう言いながら、いくつもいくつも熟(じゅく)した柿を取っては食べ、取っては食べました。

סרו-סן ווּאַ, סואי נגר, איקוצומו איקוצומו קונשיט קקי וואו טוט ווּאַ טב, טוט ווּאַ טב משיט.

הקוף, סחב כמות עצומה של אפרסמונים חטוף ואכול חטוף ואכול...

熟し  【こなし】             (n) carriage (e.g. of one’s body)

いくつもの           (adj-no) many, great number of

そう言った  【そういった】               (exp) (uk) like that, this type

カニさんは、柿の木の下で待っていましたが、いつまでったてもサルさんが柿の実を取ってくれないので、待ちくたびれてしまいました。

קני-סן ווּאַ, קקי נו קי נו שט ד- ט אימשט ג, איצומ ד-טטמו סרו-סן ג קקי נו מי וואו טוט קור נאי נוד, מצ'יקוטבירט שימשיט.

הסרטן, עמד מתחת לעץ האפרסמון, וראה שהקוף לא מושיט פירות, לכן, התעייף מלחכות.

待ちくたびれる    【まちくたびれる】 (v1) to get tired of waiting

待ち    【まち】      (n,n-suf) waiting, waiting time, (P)

「おーい、サルさん、自分(じぶん)だけ食べていないで、ぼくにも柿を取っておくれよ」

[או-אי, סרו-סן, ג'יפון דק טבט אינאי ד, בוקו ני מו קקי וואו טו-ט או קוריו]

הלו, קוף,  רק אני לא אוכל כלום, גם אני רוצה אפרסמון.

おーい     (int) ahoy, hullo, hello

自分  【じぶん】            (n) myself, oneself, (P)

「うるさいぞ、カニさん、こんなおいしい柿をカニさんにあげるのはもったいない。ほら、これでも食べろ」

אורוסאי זו, קני-סן, קונ אואישי קקי וואו קני-סן ני אגרו נו המו-ט אינאי.

הסרטן התמרמר בקול רם שכך הוא מקופח ושאין הוא מקבל אפרסמונים טעימים

こんな                (adj-na,adj-pn,adv,n) such, like this, (P)

煩い  【うるさい】          (ateji) (adj) (1) noisy, loud, (2) fussy, (3) annoying, troublesome, tiresome, importunate, (4) bossy, (P)

サルさんは、あわてて水の入ったおけのところに行きました。

סרו-סן ווּאַ, אוואטט מיזו נו האיריט אוק נו טוקורו ני איקימשיט.

הקוף, חשש להיכנס למים במקום שהלך אליו.

慌てて 【あわてて】              (exp) in hot haste, in confusion

すると今度(こんど)はハチさんが飛(と)び出してきて、サルさんのおしりをチクンと刺(さ)しました。

סורוטו קונדו ווּאַ,  הצ'י-סן ג טובידשי טקיט, סרו-סן נו אושירי ווּאַו צ'יקון טו ססו שימשיט.

ברגע זה, הדבורה זינקה ממקומה,  ועקצה אותו בתחת.

刺す  【さす】               (v5s) to pierce, to stab, to prick, to thrust, to bite, to sting, to pin down, to stitch, to put (a runner) out, to pole (a boat), to catch (with a line), to stick, (P)

飛び出し    【とびだし】          (exp) something that leaps or thrusts out, (P)

滴滴  【てきてき】          (adj-na,n) dripping

蜂     【はち】               (n) bee, (P)

今度  【こんど】             (n-adv,n-t) now, this time, next time, another time, (P)

お尻  【おしり】             (n) arse, ass, bottom, buttocks

「いたたたたたた。これはたまらん」

אטטטטטט. קור ווּאַ טמרן.

לא יכול להישאר. זו זריקה.

居た堪れない      【いたたまれない】                (exp) unable to stay (on), feel like running away

弾     【たま】               (n) bullet, shot, shell, (P)

サルさんは、顔とおしりををおさえながら、外へ逃(に)げて行きました。

סרו-סן ווּאַ , קאו טו אושירי וואו אוסא נגר, סוטו א ניגט איקימשיט.

הקוף ברח כשהוא לוחץ את פרצופו וישבנו.

顔     【かお】               (n) face (person), (P)

お尻  【おしり】             (n) arse, ass, bottom, buttocks תחת

抑え  【おさえ】            (n) weight (e.g. paperweight), rear guard, control, check, pressure, (P)

外     【そと】               (n) (1) outside, exterior, (2) open air, (3) other place, (P)

逃げ  【にげ】               (n) escape, getaway, evasion, (P)

すると今度は、屋根(やね)の上からウスさんが、ドスンとサルさんの上に落(お)ちてきました。

סורוטו קונדו ווּאַ, ינ נו אוא קר אוסו-סן ג , דוסון טו סרו-סן נו אוא ני אוצ'ט קימשיט.

ובאותו רגע, על הגג עד בוא האור הקוף נשאר (עד שנפל??)

落ちる        【おちる】(v1) (1) to fall down, to drop, (2) to fail (e.g. exam), (3) to crash, to degenerate, to degrade, (P)

ドスン         (int) bam, whomp

屋根  【やね】              (n) roof, (P)

今度  【こんど】(n-adv,n-t) now, this time, next time, another time, (P)

「どうだ、悪いサルめ。カニさんにあやまれ」

[דוד, ווּאַרוי סרו-סן מ. קני-סן ני אימרֵ]

悪い  【わるい】            (adj) bad, inferior, (P)

「ごめんなさい、ごめんなさい。もう二度(にど)とカニさんをいじめません」

גומן נסאי, גומן נסאי. מואו דו טו קָנִי-סָן  וואו איג'ימ מסן.

度     【ど】          (n,n-suf) (1) counter for occurrences, (2) (uk) (pref) very, totally, (P) 苛め  【いじめ】            (n) bullying, teasing, (P) 苛める       【いじめる】          (v1) to tease, to torment, to persecute, to chastise, (P)

サルさんは、泣(な)いてカニさんにあやまりました。

סרו סן ווּאַ,  נקו איט קני-סן ני אימרי משיט.

泣く   【なく】        (v5k) to cry, to weep, to sob, to howl, (P) 謬     【あやまり】 (n) mistake

それからは、カニさん、サルさん、ウスさん、クリさん、ハチさんは、みんなで仲良(なか　よ)く暮(く)らしました。

סורקר ווּאַ, קני-סן, סרו-סן, אוסו-סן, קורי-סן, הצ'י-סן ווּאַ, מינ ד נקיוקו   קורשי משיט.

仲良く        【なかよく】(adv,n,vs) making friends with, getting along well with, on cordial terms, (P) 暮らす       【くらす】(v5s) to live, to get along, (P)

でも、やけどした顔とハチさんに刺されたおしりは、今でも真っ赤(ま　か)なままです。

דמו, יקדושט קאו טו הצ'י-סן ני ססור ני

顔     【かお】               (n) face (person), (P) 刺す  【さす】       (v5s) to pierce, to stab, to prick, to thrust, to bite, to sting, to pin down, to stitch, to put (a runner) out, to pole (a boat), to catch (with a line), to stick, (P) 今でも        【いまでも】          (n) even now, still, as yet 真っ赤       【まっか】            (adj-na,n) deep red, flushed (of face), (P)

おしまい

お仕舞い    【おしまい】         (n) the end, closing, being done for, (P)