המחקר העוסק בשפע ובמגוון של מינים בטבע, קישר במהלך מאה השנים האחרונות בין תפיסות כמותיות למדעי החיים. חלק מהמאמץ היה גילוי העובדה שקיימים חלקים במדעי החיים שלא יתקדמו אם לא יעברו מתמטיזציה, לעתים הסיבה נבעה מהרצון להידמות לתחומים כמו פיסיקה תיאורטית, בחלק מהמקרים נבעה התופעה מהצורך התוכף להעמיד מודל מתמטי כרקע לניסוי. כל אילו גרמו לזרימה של מתמטיקאים ופיסיקאים לתוך הביולוגיה המודרנית. לדוגמא רוברט מאי 1962 ממחיש את תופעת הכאוס לראשונה על אוכלוסיית דגים תיאורטית, לוטקה וולטרה 1925, 1926 יוצרים משוואות דיפרנציאליות עבור יחסי טורף נטרף על בסיס עבודתו של המתמטיקאי ורהולסט 1838 ועוד טובים ורבים. למעשה, חוקר הדן בימינו אנו במערכת ניסויית בתחום הביולוגיה יידרש למתודות מתמטיות מתחום הדיפרנציאלים, ההסתברות, תורת המשחקים ועוד כדי לבצע מחקר שיעמוד בדרישות הפרדיגמה המקובלת כרגע במדעי החיים.
עריכת ניסוי מדעי בביולוגיה בכלל ובביולוגיה של אוכלוסיות בפרט דומה לניסיון לפתור חידה. את החידה מספק הטבע – את הניסיון לפתור אנחנו. הטכניקה של העמדת ניסוי וכתיבת היפותזות מחייבת התייחסות לכמות החזרות בניסוי, לביקורת הולמת ומניפולציה מתאימה, לעתים למודל מתמטי או מודל איכותי שיעמדו מאחורי הניסוי כרעיונות מנחים, וכמובן, פרוטוקול מסודר שיאפשר חזרה על הניסוי ויוציא מחזקתו של הנסיין את הניסוי לכל אדם המבקש לחזור ולבחון את מסקנות הניסוי.
אמנם בדעתו של הציבור משייכים את המתמטיקה למדעים מדויקים אבל המתמטיקה אינה מדע ממש (וכמו כן, גם תחומי דעת אחרים אינם מדעים ממש..) בעוד שבמחקר מדעי מתקיים מודל של תופעת טבע, שאלת מחקר, הצגת בעייה, היפותיזה, ניסוי ומסקנה, במחקר מתמטי מתקיימת בעיה (שהיא פיקציה אנושית), הוכחה, משפט וקביעה. כדאי לשים לב שאין ניסוי, אם אין ניסוי אין אנו עוסקים במדע ובמקרה של מתמטיקה אנו עוסקים באסתטיקה גרידה של משפטים לוגיים. אכן קיימים תחומים בהם רתמו החוקרים את המתמטיקה לשירות המדע, אבל, היא משמשת שם רק כלי ונושאי החקירה הם שאלות הנוגעות לתופעות טבע, המתמטיקה כאמור רק משמשת שם כלי ואין שם שאלות הנוגעות למתמטיקה בעצמה כנושא.
קרל פופר בביקורת שלו על המדע הוליך אותנו בשביל הזה שמגדיר את המדע הן ביחס לתקפותו של מדע כל שהוא, הן ביחס לתוחלת מסקנותיו וודאותן הזמנית. כדאי להגיד כאן שאחד האויבים הגדולים של החשיבה המדעית היא התפיסה של תקינות פוליטית, אין למסקנות המחקר המדעי שום נגיעה לתקינות פוליטית – החוקר כותב היפותזות ועורך ניסוי שיבחן אותן. התוצאות יתמכו או ידחו את ההיפותזות בלי שום קשר לתקינותן הפוליטית או למוסכמה המקובלת בציבור – המדע לא עוסק במוסר. מזווית ראיה זו תחומי דעת שלמים אינם מדע בהיעדר ניסויים או האפשרות לבצעם (היסטוריה, תנ"ך וכו'). ןלכן, המחקר שהם מבצעים הוא אקדמי אך אינו מדעי. הוא אקדמי כי הוא מתבצע בין כותלי האקדמיה. המתודולוגיה הפורמלית קרי: מדע - מחייבת נסויים.
היות וכר הפעולה של חוקרים יהיו אשר יהיו הוא מרחב הפרסום המדעי קרי: עיתונים מדעיים, שם גם מתקבל הקונצנזוס לגבי אמיתות מדעיות, והיות ואין שום צורך בתואר אקדמי כדי לפרסם מאמר מדעי או להיות שייך לאוניברסיטה מסוימת ואפילו אין אפשרות לרשום את תוארו של החוקר על המאמר אלא רק את שמו הפרטי ושם משפחתו, נוצר מצב שההבדל היחידי בין החוקרים השוכנים בין כותלי האקדמיות השונות לאילו שמחוצה להן הוא כישורי המחקר שלהם.
כל מערכת המבצעת ניסויים מחוייבת להכיר את חומר הגלם שלה, במקרה של ביולוג של אוכלוסיות את בעלי החיים אשר מהווים את חומר הגלם למחקרו – חומר גלם בלבד, כי מושא המחקר הוא השאלה העומדת בבסיסו. לצורך זה עליו למדוד נתוני רקע ולבנות דגם ממנו יצמחו שאלות מחקר מתאימות ונקווה שמוצלחות. אבל הדגם כשלעצמו הוא חסר משמעות בהיעדר מבחן מתאים. הצורך בניסוי אשר יבחן היפותזות הוא המבדיל מדע מאיסוף בולים....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה