מדע ותקשורת

לעתים, עולה איזו כתבה לציבור קוראי העיתונים ובה מסופר איזה סיפור "מדעי". לרוב זה מתחיל במשפט "מחקרים מראים ש...", או לפעמים "מדענים גילו ש..." ואז יופיע איזה גילוי מרעיש, או אולי מידע הדן בסוגיית בריאות, או סוגיית מחקר כזו או אחרת. הקורא ההדיוט יקפוץ כמוצא שלל רב ויגיד: "כתבו בעיתון ש..." ומיד תוצג איזו "אמת" מדעית. אבל, כשהקורא אינו הדיוט, הוא מבקש את מקורות האינפורמציה בכתבי עת מדעיים, ה"אמת" העיתונאית המסופקת לציבור הקוראים מתבררת כמסולפת לרוב, מוצאת מהקשרה, "מבושלת" לצרכי סקופ ורייטינג, ובפירוש אינה מביעה שום אמת מדעית. בהרבה נושאים כותב המאמר העיתונאי - משולל כלים של הבנת הנקרא במאמר מדעי וכל שכן היכולת לבקר אותו. אחת הטכניקות החינוכיות החשובות בהכשרת תלמידי מחקר (לתואר שני ושלישי) היא מפגשי מעבדה לצורך דיון וביקורת של מאמר אחת לשבוע. במפגשים אילו אנחנו דנים עם הסטודנטים במאמרים שונים, בסטטיסטיקה שלהם, באנליזה, שיטות המחקר ובאבחנות שונות הנוגעות לניסוי ולמשמעות המחקר נדון. אז כאן הוא המקום אולי (בהיעדר מקום מתאים אחר..) בו אני מבקש להתריע ולהזהיר את הציבור מפני עיתונאות רדודה.
אם אתם מעוניינים בבדיקה של נושא מדעי פנו למאמר בכתב עת מדעי. אם חסרים לכם כלים לקרוא אותו או להבינו הסתייעו בסביבתכם (תמיד יש מישהו שיכול לקראו ולהסבירו). מלבד זאת, יש הרבה חוקרים באוניברסיטאות שהיו שמחים להעמיד דברים על דיוקם, וגם מסכימים לענות לדוא"ל של פונה המבקש הסבר ממצה וברור. וכמובן יש הדרך של הליכה לאוניברסיטה לצורך השלמת השכלה (ואפילו כשומע חופשי).
לדעתי הבנה חלקית עדיפה  על סילוף גמור.