•
שיעור קשתות מספר 23, 24 אצל עזיז...
סיסטמתי
21/03/12 17:47
לאחר הפוגה ארוכה שנבעה בחלקה מנסיעת עבודה לצרפת שם עברתי קורס הישרדות אורבני מזורז בטמפרטורה של 11 - וברוחות הקפואות המנשבות במדרגות המטרו. מוזר, אבל למרות הדבקות של הצרפתים בהיסטוריה העגומה שלהם, השתנו שם כמה דברים בחמש שנים האחרונות, מאז הנסיעה הקודמת שלי. ראשית הם למדו אנגלית, והם מגיבים ועונים לשפה הזאת גם במסעדות וגם ברחוב. והשני הם הפכו להיות אדיבים לתיירים, כנראה שהשוק האירופי המשותף והשפעות מערביות אחרות הצליחו לחדור גם את המעוז הפרנקופוני הזה. לעומת זאת, יש דברים שלא ישתנו לעולם: כמו פריזאיות שמטיבות ללכת בכפור עם מיני מינימאלי ונעלי עקב, בעוד שאני מכורבל במעיל פרוות הדוב הסיבירי שלי ושערות אזני עוטות דוק של קרח... Viva la Republic!
מיד לאחר חזרתי מצרפת בחברת התועבה הלאומית לשעבר, יושב על כסא תעופתי מעוקם ושאינו מתכוונן, ולועס את הגלוטן המשומר שמגישים לתיירים מזדמנים. התחלתי מילואים בצבא השעמום לישראל. אין דבר מנחם כמו לעשות מילואים, זה מקשר אותי ישירות לימי הנעורים האבודים שלי בספצנז וכאז כן עכשיו ללא הבדלי דת ולאום, אין שום יכולת לחייל או קצין להבין את ההיגיון במערכות צבאיות. הן מתנהלות להן באוטומציה של טמטום, וכדרך אגב הופכות את הנוגעים בהן לגושים אנונימיים של צרכים בסיסיים ותו לא. היתרון היחידי בארגון כבד כמו הצבא הוא, שהגרביטציה שם כל כך גבוהה שמימד הזמן מתארך עד אין קץ, ותיאורטית גם אלו שפורשים בגיל 45 כאילו סיימו בגיל 67.
איך שהסתיימו המילואים ולאחר התאוששות קצרה. נעניתי להפצרותיו של טונג'ין לרדת לבאר שבע לשיעור קשתות אצל מר סובח האציל . טונג'ין הגיע באיחור המקובל אצל מי שנוהג לישון פעם ב- 48 שעות וארוזה לצידו הייתה היומי שלו שגם היא בעלת מיומנויות שינה מצויינות.
הנסיעה לעזיז הייתה במהלך מלחמת ההתשה שמנהלים אנשי הפדיון הדרומיים בעזרת מיני רקטות למינהן, אך לשמחתנו לא נדרשנו לצלול למחסה, למרות ששדות החיטה הירוקים של הנגב מנומרים פה ושם במכתשים ומסביבם תבואה רמוסה, כאילו נחתה במקום חללית של חייזרים.
האימון אצל עזיז היה כולו על טהרת הקשתות היפאנית, כולל משחקי הטקס המקובלים, למעט הגרדירובה שנחסכה מאיתנו עקב חוסר זמן. לשמחתי עקב הפגרה שנכפתה עלי, האימון היה נפלא. כנראה שלירות בקשת הוא כמו לנסוע באופניים. ואחרי ההפסקה, רשתות הנוירונים המדובללות שלי, שהתמחו בקשתות, קפצו בשמחה והפרישו את כל הנוירוטרסמיטורים הנדרשים לאושר חוקי תוצרת עצמית.
יצא לי גם לירות ביומי של עזיז, והיא לא דרדל'ה בכלל. חיצים שנורו ממנה מקצה החצר פגעו במטרה למרות שהיורה הוא אני. קשת זו כיכבה בפרסומת למכונית יפאנית ביחד עם עזיז, ומסתבר שלא היה אחד בצוות ההפקה שהצליח לדרוך אותה.
את האימון סיימנו בארוחה של כרעיים וירקות בתנור עם סלט קצוץ שהבאנו בעוד מועד ולחם טרי מהטבון של אום خريف, הידועה גם כאשתו של עזיז.
כמה תובנות:
1) קשה למצוא סכין חדה במטבחו של מי שעיקר התמחותו לחימה בפגיון.
2) עוף מוכשר, עדיין נדרש המלחה אם מחברים לו מספיק ירקות.
3) גם מי שגדל בדיונה אצל בדואי סופי, יכול להיות לו חיך פולני נטול חריף.
4) למרות שקשת קצרה מערבית פותרת את הפרדוקס ומקטינה את הצורך להתאים את עובי החץ לעוצמת הדריכה, השימוש ב- REST מנטרל חלק מתחושת הירייה וחבל.
לשיעור שלאחר מכן, כבר נסעתי לבד, מכיוון שטונג'ין עדיין מועסק על ידי הצד הלא נכון של הרפואה המערבית (ע"ע סידורים רפואיים). אצל עזיז פגשתי את ע. ו-ל. זו אוחזת בקשת, וזו מלטפת בחושניות מפסלת ארוכה. על עזיז נחה הרוח והוא הפליא במשך שעתיים בתשובה לשאלה תמימה של ע. שהתחילה בגלגול נשמות והסתיימה בצאת הנשמה של ל.
בדרך, עברנו דרך ניתוחים של המושג אסטטיקה עם כמה פזילות קטנות לתורת ההכרה ואזכורים של לפחות 6 פילוסופים שונים.
אם לתקצר את הבנתי החדשה בנושא:
– גלגול נשמות בלתי אפשרי, מכיוון שהאוכלוסייה מתרבה הנדסית ואז הנשמות המחולקות צריכות לקטון ממש כאילו היו נמסרות לשבט מכווצי הגולגולות .
– האוכלוסייה והמגוון של הפרטים החיים, אכן מתרבים עם הזמן, כתוצאה מהפיכה של שטחים לא מעובדים למעובדים.
– הרעיון של גלגול נשמות משחק תפקיד ממטי בעיקר בתנאים של מצוקה ומחסור.
– מכיוון שישנה ירידה במגמה של מחסור בעולם, כתוצאה משיפורים טכנולוגיים. ההצלחה של גלגול נשמות כפי שנמדדת בעותקים של הרעיון הולכת וקטנה.
– נשמות, כמו פיות, ייעלמו מהעולם עם השלמת הכיבוש החומרני הקפיטליסטי. והיחידים שנשמתם תהנה מתגמול בעולם הבא: יהיו מספר מצומצם של שהידים צעירים שהובטחו להם בתולות וכמה רבנים שבגלל גילם המופלג לא יהיה להם מה לעשות עם בתולות, ויקבלו בשר לוויתן.
- ההתייחסות לנשמות היא עתיקה אבל הגלגול הוא המצאה יחסית חדשה.
- יש הקבלה בין מושג הנשמה לנפש ולרגש הם כולם מונחים הדנים במה שעומד מחוץ להגיון האפלטוני הצרוף.
- כמו שאין סגירות בתיאוריה מתמטית מלאה כך נשאר מקום למושגים הללו.
- המושגים הללו יצרו את הממ המפואר מכולם. זה שאת שמו אסור להגות.
במכיוון שאנחנו בפתח של עימות עם הפרסים, שווה לצטט בנושא זה את פתח הדבר של השאה נאה מה (פרדוסי בתרגום אליעזר כגן) שם נכתב:
הנשמה והתבונה שוקל הוא / ואיך תכלנה גדולתו?
בכל יחזה בשכל ובנפש / איך להלל תוכל את הבורא
נתבעת להודות בקיומו / ולחשוך מילים ריקות מתוכן
היה עבדו ממחפשי הדרך / ושמור את מצוותיך באמונה
הידיעה היא כח לאדם / בה לב זקן חוזר לעלומיו
על מה מעבר אל תכביר מילים / לא ישיגהו משיגי שכלים
אחר כך ירינו ע. ואני בקשת הקצרה שישים חיצים כל אחד כשהיא מצליחה לירות בקצב כמעט כפול משלי ומקפידה לעמוד ממש מאחורי כדי שלא אוכל להבין כיצד היא עושה זאת. וקצת בקשת היפאנית שם התמודדתי יותר בהצלחה עם הסרבול שלי ושל הציוד. בינתיים ל. הרכיבה לה שוקת מעץ שנועדה כנראה להיות ג'יג לציוד גילוף. וכולנו סיימנו בבת אחת ובסיפוק נאות את השיעור.
כתובות אינטרנט מצורפות:
שיעורים קודמים
הדברים הנכתבים על ידי נרשמים לפעמים מתוך הומור כושל, אך נובעים מגרעין קטן של כוונה. עם זאת, אין בכוונתי להמליץ, או להנחות לדבר, או למעשה כזה או אחר. אלא רק לשתף בחוויות הסובייקטיביות שלי, שנובעות לעיתים מתוך פיגור התפתחותי, או אפילו בורות גמורה.
במיוחד, אין בכוונתי לפגוע ברגשותיו או בגופו של אף יצור חי. ובמידה ומישהו חווה אי נעימות מכל סיבה שהיא הניתנת לקישור אלי, הסיני הזקן מתנצל בחביבות, מתוך תקווה לשלום עולמי.
שיעור קשתות מספר 23, 24 אצל עזיז...
סיסטמתי
21/03/12 17:47
לאחר הפוגה ארוכה שנבעה בחלקה מנסיעת עבודה לצרפת שם עברתי קורס הישרדות אורבני מזורז בטמפרטורה של 11 - וברוחות הקפואות המנשבות במדרגות המטרו. מוזר, אבל למרות הדבקות של הצרפתים בהיסטוריה העגומה שלהם, השתנו שם כמה דברים בחמש שנים האחרונות, מאז הנסיעה הקודמת שלי. ראשית הם למדו אנגלית, והם מגיבים ועונים לשפה הזאת גם במסעדות וגם ברחוב. והשני הם הפכו להיות אדיבים לתיירים, כנראה שהשוק האירופי המשותף והשפעות מערביות אחרות הצליחו לחדור גם את המעוז הפרנקופוני הזה. לעומת זאת, יש דברים שלא ישתנו לעולם: כמו פריזאיות שמטיבות ללכת בכפור עם מיני מינימאלי ונעלי עקב, בעוד שאני מכורבל במעיל פרוות הדוב הסיבירי שלי ושערות אזני עוטות דוק של קרח... Viva la Republic!
מיד לאחר חזרתי מצרפת בחברת התועבה הלאומית לשעבר, יושב על כסא תעופתי מעוקם ושאינו מתכוונן, ולועס את הגלוטן המשומר שמגישים לתיירים מזדמנים. התחלתי מילואים בצבא השעמום לישראל. אין דבר מנחם כמו לעשות מילואים, זה מקשר אותי ישירות לימי הנעורים האבודים שלי בספצנז וכאז כן עכשיו ללא הבדלי דת ולאום, אין שום יכולת לחייל או קצין להבין את ההיגיון במערכות צבאיות. הן מתנהלות להן באוטומציה של טמטום, וכדרך אגב הופכות את הנוגעים בהן לגושים אנונימיים של צרכים בסיסיים ותו לא. היתרון היחידי בארגון כבד כמו הצבא הוא, שהגרביטציה שם כל כך גבוהה שמימד הזמן מתארך עד אין קץ, ותיאורטית גם אלו שפורשים בגיל 45 כאילו סיימו בגיל 67.
איך שהסתיימו המילואים ולאחר התאוששות קצרה. נעניתי להפצרותיו של טונג'ין לרדת לבאר שבע לשיעור קשתות אצל מר סובח האציל . טונג'ין הגיע באיחור המקובל אצל מי שנוהג לישון פעם ב- 48 שעות וארוזה לצידו הייתה היומי שלו שגם היא בעלת מיומנויות שינה מצויינות.
הנסיעה לעזיז הייתה במהלך מלחמת ההתשה שמנהלים אנשי הפדיון הדרומיים בעזרת מיני רקטות למינהן, אך לשמחתנו לא נדרשנו לצלול למחסה, למרות ששדות החיטה הירוקים של הנגב מנומרים פה ושם במכתשים ומסביבם תבואה רמוסה, כאילו נחתה במקום חללית של חייזרים.
האימון אצל עזיז היה כולו על טהרת הקשתות היפאנית, כולל משחקי הטקס המקובלים, למעט הגרדירובה שנחסכה מאיתנו עקב חוסר זמן. לשמחתי עקב הפגרה שנכפתה עלי, האימון היה נפלא. כנראה שלירות בקשת הוא כמו לנסוע באופניים. ואחרי ההפסקה, רשתות הנוירונים המדובללות שלי, שהתמחו בקשתות, קפצו בשמחה והפרישו את כל הנוירוטרסמיטורים הנדרשים לאושר חוקי תוצרת עצמית.
יצא לי גם לירות ביומי של עזיז, והיא לא דרדל'ה בכלל. חיצים שנורו ממנה מקצה החצר פגעו במטרה למרות שהיורה הוא אני. קשת זו כיכבה בפרסומת למכונית יפאנית ביחד עם עזיז, ומסתבר שלא היה אחד בצוות ההפקה שהצליח לדרוך אותה.
את האימון סיימנו בארוחה של כרעיים וירקות בתנור עם סלט קצוץ שהבאנו בעוד מועד ולחם טרי מהטבון של אום خريف, הידועה גם כאשתו של עזיז.
כמה תובנות:
1) קשה למצוא סכין חדה במטבחו של מי שעיקר התמחותו לחימה בפגיון.
2) עוף מוכשר, עדיין נדרש המלחה אם מחברים לו מספיק ירקות.
3) גם מי שגדל בדיונה אצל בדואי סופי, יכול להיות לו חיך פולני נטול חריף.
4) למרות שקשת קצרה מערבית פותרת את הפרדוקס ומקטינה את הצורך להתאים את עובי החץ לעוצמת הדריכה, השימוש ב- REST מנטרל חלק מתחושת הירייה וחבל.
לשיעור שלאחר מכן, כבר נסעתי לבד, מכיוון שטונג'ין עדיין מועסק על ידי הצד הלא נכון של הרפואה המערבית (ע"ע סידורים רפואיים). אצל עזיז פגשתי את ע. ו-ל. זו אוחזת בקשת, וזו מלטפת בחושניות מפסלת ארוכה. על עזיז נחה הרוח והוא הפליא במשך שעתיים בתשובה לשאלה תמימה של ע. שהתחילה בגלגול נשמות והסתיימה בצאת הנשמה של ל.
בדרך, עברנו דרך ניתוחים של המושג אסטטיקה עם כמה פזילות קטנות לתורת ההכרה ואזכורים של לפחות 6 פילוסופים שונים.
אם לתקצר את הבנתי החדשה בנושא:
– גלגול נשמות בלתי אפשרי, מכיוון שהאוכלוסייה מתרבה הנדסית ואז הנשמות המחולקות צריכות לקטון ממש כאילו היו נמסרות לשבט מכווצי הגולגולות .
– האוכלוסייה והמגוון של הפרטים החיים, אכן מתרבים עם הזמן, כתוצאה מהפיכה של שטחים לא מעובדים למעובדים.
– הרעיון של גלגול נשמות משחק תפקיד ממטי בעיקר בתנאים של מצוקה ומחסור.
– מכיוון שישנה ירידה במגמה של מחסור בעולם, כתוצאה משיפורים טכנולוגיים. ההצלחה של גלגול נשמות כפי שנמדדת בעותקים של הרעיון הולכת וקטנה.
– נשמות, כמו פיות, ייעלמו מהעולם עם השלמת הכיבוש החומרני הקפיטליסטי. והיחידים שנשמתם תהנה מתגמול בעולם הבא: יהיו מספר מצומצם של שהידים צעירים שהובטחו להם בתולות וכמה רבנים שבגלל גילם המופלג לא יהיה להם מה לעשות עם בתולות, ויקבלו בשר לוויתן.
- ההתייחסות לנשמות היא עתיקה אבל הגלגול הוא המצאה יחסית חדשה.
- יש הקבלה בין מושג הנשמה לנפש ולרגש הם כולם מונחים הדנים במה שעומד מחוץ להגיון האפלטוני הצרוף.
- כמו שאין סגירות בתיאוריה מתמטית מלאה כך נשאר מקום למושגים הללו.
- המושגים הללו יצרו את הממ המפואר מכולם. זה שאת שמו אסור להגות.
במכיוון שאנחנו בפתח של עימות עם הפרסים, שווה לצטט בנושא זה את פתח הדבר של השאה נאה מה (פרדוסי בתרגום אליעזר כגן) שם נכתב:
הנשמה והתבונה שוקל הוא / ואיך תכלנה גדולתו?
בכל יחזה בשכל ובנפש / איך להלל תוכל את הבורא
נתבעת להודות בקיומו / ולחשוך מילים ריקות מתוכן
היה עבדו ממחפשי הדרך / ושמור את מצוותיך באמונה
הידיעה היא כח לאדם / בה לב זקן חוזר לעלומיו
על מה מעבר אל תכביר מילים / לא ישיגהו משיגי שכלים
אחר כך ירינו ע. ואני בקשת הקצרה שישים חיצים כל אחד כשהיא מצליחה לירות בקצב כמעט כפול משלי ומקפידה לעמוד ממש מאחורי כדי שלא אוכל להבין כיצד היא עושה זאת. וקצת בקשת היפאנית שם התמודדתי יותר בהצלחה עם הסרבול שלי ושל הציוד. בינתיים ל. הרכיבה לה שוקת מעץ שנועדה כנראה להיות ג'יג לציוד גילוף. וכולנו סיימנו בבת אחת ובסיפוק נאות את השיעור.
כתובות אינטרנט מצורפות:
שיעורים קודמים
הדברים הנכתבים על ידי נרשמים לפעמים מתוך הומור כושל, אך נובעים מגרעין קטן של כוונה. עם זאת, אין בכוונתי להמליץ, או להנחות לדבר, או למעשה כזה או אחר. אלא רק לשתף בחוויות הסובייקטיביות שלי, שנובעות לעיתים מתוך פיגור התפתחותי, או אפילו בורות גמורה.
במיוחד, אין בכוונתי לפגוע ברגשותיו או בגופו של אף יצור חי. ובמידה ומישהו חווה אי נעימות מכל סיבה שהיא הניתנת לקישור אלי, הסיני הזקן מתנצל בחביבות, מתוך תקווה לשלום עולמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה