| בשעור 11 התחילה להבנות שגרה של חורף. טונג'ין ואני מתחילים בחימום של קנג'יטצו שכולל בדרך כלל 4-5 סדרות של 30 חזרות שמתחלקות בין דרילים שונים מאוד פשוטים . זה ממש ברמה של קיהון, כל דריל מורכב משתים שלוש תנועות אבל להבדיל מהדיסיפלינות שאני מכיר עד כה. עובדים מהר וחזק כמעורבת הרבה תנועתיות ודי מהר מתחממים, למרות קרירות החורף שהתפשטה בבארשבע מאז התלבשתי שם לראשונה בשנות השמונים. הקשר בין קנג'יטצו לקשתות, מעבר לגורם המעביר (ע"ע עזיז) הוא ששתי הדיסיפלינות משלימות זו את זו ממש כמו פילגש לאישה חוקית. השילוב הוא מסורתי בשדה הקרב שבו אחרי ירי החיצים היתה שליפה של החרבות והסתערות. וגם במישור האימונים כשהאחת ברונטית דינמית והשניה בלונדינית סטאטית קפוצת שפתיים. כשהאחת מכווצת השניה משחררת ועם שתיהן לא ניתן להתעסק סימולטאנית. אחרי החימום ביצענו שלושתנו (טונג'ין אני וע. שלא מבית הנשיא) סדרה של יריות סימולטניות בקשת הקצרה ממרחקים שונים כשהמשחק במרחקים מתבצע בהתאם לאיכות הפגיעות. אם פוגעים מתרחקים אם מפספסים חוזרים מחצית המרחק למטרה. באיזה מרחק אנו צפויים להיות באם ירינו 60 יריות בהסתברות פגיעה של 0.9?  שיעור 12 נפתח בדיון על מר מוסאשי שלמרות המוניטין הוותיק שיש לו כאיש חרב, צייר וכמחסל סדרתי (כולם מקצועות מכובדים ביפאן של המאה השש-עשרה) כמו גם העובדה שמת מוות טבעי יחסית ממחלה. האיש לא הצליח להעביר את המיומנויות שלו בלחימה באספדה אי דגה יפאנית לאחרים. ולראיה, בית הספר שלו הני-תן ריו שקיים עד היום עם תיעוד טכניקות מלא של לחימה בשתי חרבות, ממש לא מצליח בקנדו בהשוואה לשיטות אחרות המתבססות על חרב אחת בלבד. אם נזכור שאחד הקריטריונים של מורה מוצלח, זה איכות התלמידים שלו. ובקריטריון הזה עזיז מאוד מוצלח  לעומת מר מוסאשי שהיה בינוני ומטה. יתכנו מספר הסברים לכך:הראשון הוא, בין השאר שמוסאשי היה גדל מידות מהיר ומיומן במידה כזו שהוא היה היחידי שהתמודד עם שתי חרבות ובהמשך בוקנים מעץ מול חרב אחת בעוד שהפוסעים בצעדיו נפלו במרווחים הגדולים מדי... ההסבר השני הוא ההסבר הנפוליאוני הרגיל - מוסאשי היה גנראל עם מזל. ובלחימת חרבות ההתפלגות להצלחה בקרב אינה נטולת זיכרון מכיוון שהסייף נלחם לא רק נגד היריב אלא גם נגד הפחד שלו וזה גדל ביחס ישר למוניטין של היריב. לכן מוסאשי שהתחיל להלחם מגיל 13 ובחר כנראה את הקרבות שלו בקפידה בדומה לרויס גריסיי אם אני זוכר נכון השתמש בגוף היריבים מן העבר (שתועד אגב במלא הפדנטיות היפאנית) בכדי להביס את היריבים מהעתיד.ההסבר השלישי הוא הסבר שהייתי מהסס מלקרוא לו אבולוציוני אבל אולי הוא השרדותי - גם בלחימה המערבית המעבר התבצע מלחימה מחרב ופגיון ללחימה בחרב בלבד, דהיינו, סטאטיסטית לפחות, עבור שני יריבים מיומנים האסטרטגיה של חרב אחת עדיפה על שתי חרבות. אבל במקרים מסויימים, יתכן ועבודה עם שתי חרבות על ידי מישהו מיומן מאוד ביחס ליריב, תהיה עדיפה. זה משהו דומה לשיווי משקל שאינו ESSי. המשך השיעור דמה לשיעור 11, למעט העובדה שע. שלא מבית הנשיא לא הגיעה ואני נאלצתי לעזוב מוקדם לאחר הקשת הקצרה ולפני הארוכה. טונג'ין נשאר לאכול את האוכל הפולני של עזיז ולכתוב את הסיכום הנדרש לגבי המשמעות של מחקרים עם R=0.2-0.3 (רמז, זה תלוי מידת הפדנטיות של הדיסיפלינה המדעית). |
כתובות אינטרנט מצורפות: שיעור מספר 10 חלק א' שיעור מספר 10 חלק ב' |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה