תרבות מוכוונת דרך מול תרבות מוכוונת תוצאה

תרבות אינה אלא אוסף הנוהגים והמוסכמות המקובלים באוכלוסייה נתונה תוך שימוש בשפה מקובלת. המבוא העיקרי להבנת תרבות הוא ידיעת שפתה.

תרבויות מורישות את עצמן באמצעות החינוך דרך הילדים – המה נושאי התרבות.

ניתן לאבחן תרבויות כמוכוונות דרך או מוכוונות תוצאה. אני מאבחן את תרבות המערב כמוכוונת תוצאה - את תרבות המזרח כמוכוונת דרך.

אם נשווה תרבות מוכוונת תוצאה למשחק – משחק כדורגל או כדורסל יתאימו היטב, שכן, הם מתאפיינים בתוצאה המהווה את השיא שבמשחק. ההשוואה המתאימה ביותר לתרבות מוכוונת דרך היא גלישה במגלשה – שם שיאו של המשחק והעונג המופק הוא מהדרך – התוצאה שולית דהיינו הגעה לקצה המגלשה.

הבדלים בין שתי מגמות אילו יבואו לידי ביטוי בעיקר במנגנון ההורשה העיקרי של כל תרבות – החינוך. בהיות הילדים נושאי התרבות העיקריים, עושה כל תרבות את המאמץ להוריש את עצמה דרכם מדור לדור מתוך חינוכם לעקרונות המאפיינים אותה.

מבט מעמיק בתרבות המזרח יראה שלמרות היותה מוכוונת דרך היא מוכוונת תוצאה מעת לעת, על כן, היותה מוכוונת דרך הוא יומרה של תרבות זו, ולא תמיד היא עומדת בה, כך גם בתרבות המערב, למרות היותה מוכוונת תוצאה מעת לעת היא מוכוונת דרך.

הדרך בה תרבות מסויימת מורישה את עצמה לילדיה יכולה וצריכה להיקרא מאפיין תרבותי בסיסי שכן תרבות בלא ילדים נוטה להיכחד. היות והמשחק הוא הדרך הבסיסית ביותר בה בעלי חיים לומדים (גם אילו שאינם חברתיים) הבנת המשחקים ובתוספת  הבנת השפה המאפיינים תרבות זו הבנה בסיסית של התרבות. העיסוק של תרבויות המזרח והמערב בלחימה ובמין בכל הרמות הן תופעת טבע בכלל ובאדם בפרט. העיסוק בלחימה ובצייד שהם מאפיינים אלימים - הם הבסיס להתפתחות האינטלגנציה ושיתוף הפעולה במינים חברתיים ובעיקר במינים הצורכים בשר ומגינים על טריטוריה. 
למעשה אם ננסה לדרג את המינים בטבע לפי הבינה שלהם נגלה שקיים יחס ישיר בין בינה לתפריט. משתפי הפעולה הקרויים מינים חברתיים או בלע"ז סוציאליים הם מינים אשר פותרים את בעיית ההשרדות באמצעות שיתוף פעולה וזו תמיד מבוססת על תקשורת. האדם בהיותו צרכן בשר בדומה למינים אוכלי כל (אומניוורים) צורכי בשר אחרים כגון חולדות, קופים גדולים ואחרים - פיתח את טכניקת שיתוף הפעולה המבוססת תקשורת ואת טכניקות הלחימה שכולן מבוססות על תקשורת זו ממש כמו טכניקות צייד עתיקות והגנה על טריטוריה. מכל אילו נובע שמשחקים אלימים, ספורט אלים, טכניקות קרב (אחרים מלבדי יקראו להם אמנויות לחימה..), ציד בעלי חיים כספורט והקורא הישר ימצא דוגמאות שלא חשבתי עליהן...כולן מהווים סובלימציה של אלימות חברתית ואישית מובנית אשר עבר סלקציה ע"י כוחות הסביבה והובנתה לתוך האבולוציה שלנו. כל שאמרנו עד כה אין בו לעודד אלימות אלא להסתכל בעובדות כפי שהן. אכן, בכל בעל חיים המקיים דגמים אלימים של צייד או הגנה על טריטוריה, מתקיימות גם עכבות המווסתות את דחף הקטל שכשהוא מיותר. ברמה התרבותית מדובר במוסכמות, נוהגים וחוקים. 
בתרבויות מוכוונות תוצאה החוקים הנוהגים והמוסכמות הנוגעים להתנהלות אלימה מלווים לעתים בהתגרות מילולית, הורדת ערכו של היריב או האויב והתייחסות לכישלון בשדה הקרב (לדוגמה שאול הנופל על חרבו אלף חמש מאות שנים לפני קיום התרבות היפנית או המושג ספוקו..) כאל כישלון מוסרי (אם נשווה את שאול לדוד שאול הרבה יותר מוסרי לדעתי..). אכן התנ"ך מודד הכל במבחן התוצאה. דווקא ישו מהווה דוגמא הפוכה בתרבות המערב (ותרבות המערב לא ניתנת לניתוק מהנצרות ככוח מעצב תרבותית) למפסיד ברמה האישית שהפך לסמל תרבותי ברמה החברתית, אבל, באי כוחה של הנצרות, דהיינו הכנסייה ומוסדותיה בפירוש בחנו את השגי הנצרות במבחני תוצאה ולא פעם טריטוריאליים...


התרבות היפנית אם נבקש דוגמא לתרבות מוכוונת דרך (גם הסינית או ההודית לצורך זה..) מתייחסת לאצילות שבכישלון מתוך ראייה של השגי האדם ופעלו, תרומתו להתפתחות החברה (טויוטומי הידאושי לדוגמא, מפסיד בקרב סקיגאהארה אל מול טוקאגאווה אייאסו ועדיין נחשב לגיבור תרבות. אחד מהלוחמים המפרסמים שחברו אליו - מיאמוטו מוסאשי, לא ניזוק כבודו על שהיה בצד המפסיד..) הדאושי נחשב לאחד הלוחמים הטובים ביותר בתולדות יפן הקלאסית ומוסאשי נחשב לסייף הטוב ביותר שהיה ביפן של המאה השבע עשרה, הם נלמדים, מוערכים לא פחות מאשר הצד המנצח - טוקאגאווה.