מערכת היחסים עם ברוריה ממשיכה להתדרדר, אנחנו בכיוון של גירושים! - הקשת הזו לא מתרככת ולכן לא נלקחה למפגש עם עזיז!.. נראה אם היא תבין את הרמז ואם לא, נמכור אותה לבעל אחר קשוח יותר.
הפעם מלבד טונג'ין הצטרפה גם ע. שלא מבית הנשיא, לנסיעה המרוכבת ואחרי תאומים וטעיות באדיבות ה- GPS של ווייז, הצלחנו לחבור באזור גדרה כשהפעם אנחנו נושאים ברכב השדה שלה. אחד היתרונות הגדולים בנסיעה באוטו של מישהו אחר מלבד החסכון בדלק, היא העובדה שאין צורך לנהוג וע. מלאה את תפקידה במיומנות תוך שהיא מנענעת את מוט ההילוכים ברגישות נשית.
כשהגענו עזיז עבד בדד בנגריה. הוא נראה טרוד משהו ומסתבר שהעדרותו של ר. שותפו לניסורים גורמת לו ליסורי בדידות ממש. ר. שהוא חבר ילדות של עזיז נסע לבקר את משפחתו ביפן. כמו טונג'ין הוא יפאני מבחירה, ואף הגדיל לעשות והתחתן עם יפנית, מה שהוביל למחויבויות המשפחתיות, קוזינות יפאניות ולנסיעה המדוברת. כל זאת בעוד שעזיז הושאר גלמוד מול המסורים והמפסלות, מתנחם בפורנוגרפיה של נגרים.
הפעם השיעור היה מעורב, פתחנו בקשתות הקצרות כשהמרחק שכזכור נמדד בשטיחים הלך וגדל עד שירינו ממרחק של ארבע שטיחים - טונג'ין קיבל הפעם את הקשת הכבדה יותר ואני יריתי ברכה, כששוב הובהר שלימוד טכניקה הוא פרופורציוני הפוך לכוח. כמה קל לירות בקשת הקלה, בושי והכלמי ברוריה!
לאחר כמה עשרות חיצים בקצרה ירינו בקשת היפאנית ללא הפורמליזם של הטקס אלא פשוט מאסה של חיצים עם כפפה, ובלי כפפה מטווח קרוב אל המקיווארה. זה היה מעניין לראות שיש מרכיבים של הטקס כמו ה- יָטְסּוּגָאֵ שפשוט נובעים מפרקטיקה יעילה של הקשת היפאנית, אחרת מאוד קשה להסתדר עם "הכלי הגדול" הזה בחלל המוגבל של הסככה. כן, מסתבר שמה שבא לכושים גדולים באופן טבעי, אחינו היפאנים צריכים ללמוד באופן מסודר
אחרי פרק הקשת, עזיז שאל אם בא לנו לעשות קצת קנג'יצו, כמובן שהשבתי בחיוב ושלפתי את הטנטו שלי ממחבואו בשעה שעזיז מישש את גופו החלק והבהיר בהשתאות
מסתבר שרכש הבוקנים והטנטו אימונים בבש-גל היה מוצלח, ואני עכשיו סלאבי מצוייד...עבודת הפגיון שעזיז הדגים, שונה ממה שרואים ביוטיוב תחת טנטוג'יטסו וממה שאני ראיתי בהדגמות אקידו - עמידת המוצא היא כשהפגיון מוחזק ביד האחורית והיד הקדמית שומרת מרחק ופנים והגוף מסתיר את הפגיון. התנועות הם מאוד לינאריות ועל מנת לייצר מרחק ישנה ירידה לעמידות נמוכות מאוד. ממה שהבנתי יש דגש על דקירות לגוף ושיסופים לגפיים ולא שוללים הטלה של הפגיון בתנאים מסויימים.
בעבודה עם הבוקנים תרגלנו קצת דחיפות, כשהרעיון הוא לשחק משחק מגע בטווח קרוב שהחרבות שלנו מוצלבות (אני מקווה שהפוסט הזה לא מתחיל להיות יותר מדי הומוארוטי) והמטרה היא לדחוף את היריב לצידו השני של השטיח מבלי להחתך וירטואלית על ידי הבוקן. לא הופתעתי כשטונג'ין הראה מיומנות גדולה בדחיפת החרב שלו למקומות בלתי צפויים... בעוד שעזיז נאבק עם תת-המשקל שלו, למול הקוקו הבלונדיני המטלטל מולו...
העבודה של הקנג'יטסו מתבססת על המטאפורה של לעבור את היריב, כשלהבדיל מקנדו, בהחלט מקובל לחתוך או לחדור את היריב מאחור... מכיוון שהשיעור התקיים בקרבה לסדנת החרב הסינית של איגור, הזדמן לי לעשות השוואה של התרגול בין השיטות השונות:
בגישה הסינית יש תרגול של קוריקולום תנועתי מורכב וארוך יחסית בפורמה אחת יחידנית כשהחרב בעלת שתי החורפות משמשת לדקירה ולשיסוף דינמי ביד אחת, ואינה בנויה לעומסים סטטיים כפי כשמתורגלים בעבודה של ארבע ידיים בטווח קרוב עם בוקן. בעבודה היפאנית לעומת זאת הפורמות והמשפטים התנועתיים קצרים יחסית והתרגולים מתבצעים בזוגות או למעלה מזה.
מבחינת העברת כוח דרך הכלי; בגישה הסינית בגלל שכלי שלהם דק וקטן יחסית, יש יותר Fajin שזה כח מתפרץ בעוד שהיפאנים עובדים על דחיפה והשענות עם העברת כח איטית יותר כדי לחדור שריון. ויש מצבים שבהם הסייף ממש מעמיד את החרב שלו בינו לבין היריב במצב סטטי ממש.
בכל מקרה, הכוריאוגרפיה של קרב בין שני סוגי כלי הנשק יכולה להיות רעיון מעניין "לסתיו" בבאר שבע
כתובות אינטרנט מצורפות:
שיעור מספר 8
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה