אנחנו נפגשים במדרשת שדה בוקר. אני סוקר את הקבוצה, יש עשרה מטיילים בנים ובנות. הם רוצים ללכת איתי משדה בוקר לעין יהב, זה יוצא שישים קילומטרים של מדבר. עכשיו פסח וזה זמן מצוין למסלול הזה עם קבוצה - בעוד חודש חודשיים יותר יהיה חם יותר וחלק מהמים שיש עכשיו במסלול יתאדו. "שלום לכולם, אני עזיז סובח ואני אהיה המדריך שלכם בטיול הזה...", אני מסביר את הוראות הבטיחות ולאחר מכן אני מבקש מכולם לפתוח תרמילים. אני עובר על התרמילים ומוציא משם כל דבר מיותר שלא כולל מה שנשלח לכולם ברשימת הציוד. תמיד יש מטיילים שמתעלמים מההוראה הברורה ש"אין לחרוג מרשימת ציוד זו, התרמילים יבדקו לפני המסלול וישקלו..". אני מסביר לכל מטייל איך לסדר את התרמיל (שקי שינה למטה מים למעלה..), ושוקל את התרמיל, תרמיל שמשקלו עולה על 15 קילו "מצומצם" ע"י הוצאת ציוד שלדעתי עודף ואחסונו במדרשה. עכשיו אנ מרכיב על כתפי המטיילים את התרמילים ומאזן אותם אחד אחד. זהו, אני יכול לזוז עם הקבוצה.
לפני ארבעה וחצי ימי הליכה בערך, יהיה עלי לשים לב ליכולות ההליכה והסיבולת שלהם, עמידות לחום ומאמץ, למנוע התייבשות ו..."לרעות אותם" עד עין יהב בשלום. המטייל החלש ביותר בקבוצה יכתיב מבלי דעת את קצב הקבוצה כולה,עלי להשגיח שאף אחד לא יקפוץ (כי נקע ברגל יחסל את הטיול ויכניס אותי לנוהל חילוץ..), שאף אחד לא יכווה את עצמו בעת הדלקת האש אחר ...נכון נוהל חילוץ, למנוע צפיפות במורדות תלולים וכל דבר שנראה לי חשוד או מסוכן, אחרת, נוהל חילוץ. התרמיל שלי שוקל קצת יותר מ 15 קילו כי ערכת העזרה הראשונה, המפות, עזרה שנייה, וציוד הבישול אצלי, כך גם אילון פרידמן שצועד במאסף, כי נאלץ לנוהל חילוץ אחד מאיתנו יחלץ ואחד יישאר עם הקבוצה. אני מבצע את המסלול הזה כעשרים פעם בשנה עם אילון או לבד. אנחנו הולכים אותו בקצב של 35 - 40 קילומטרים ביום ומסיימים ביומיים, אבל עם מטיילים זה לוקח יותר זמן. יש לכך מספר סיבות: 1. בשל הקצב האיטי של המטיילים אנימגיע אל המים במסלול יותר לאט - אז צריך יותר מים. 2. בשל הקצב האיטי של המטיילים אני צריך יותר אוכל - אוכל ומים לארבעה ימים במקום יומיים. אני צריך יותר ערכות עזרה ראשונה ושנייה, ויותר מפות למקרה של חילוץ. (לא היו טלפונים סלולריים או מכשירי קשר שיכלו לבצע את המשימה בימים ההם וגם לא GPS). אילון פרידמן הוא השותף הקבוע שלי למסלולים ארוכים כשאני לא מטייל לבד. הוא קצר ורחב, יש לו סיבולת אינסופית וקצב הליכה מעולה. אין נחשלים מאחור והוא יודע לאותת על עצירה לפני שקורה משהו למטייל שנמצא בקצה גבול היכולת. הרבה מטיילים קורסים בגלל התרמיל כי הכושר משחק כאן תפקיד משני - צריך ממש סיבולת. וכמובן לפעמים חם...ממש חם.
אנחנו יורדים במעלה צין, השעה אינה מוקדמת ולא נגיע רחוק היום, צועדים עד עין עקב עליון. זו הזדמנות לראות מי מתעייף מהר, מי לא מסתגל לתרמיל, מי גורר רגליים. מוקדם עדיין לבדוק מי מתייבש (בדיקת עפעפיים). יורדים ואני מציץ לאחור לראות מי לא מרים רגליים ועלול להחליק על פני החצץ הדק שמכסה את פני דרך העפר. צועדים... עורבים שחומי עורף דואים מעל, יש תחנת האכלה על הצרור אז רואים מרחוק כמה רחמים שבאו לבדוק את התחנה. יורדים..
נכנסים לתוך נחל צין וצועדים לתוך הערוץ של נחל עקב, לאחר זמן מה מגיעים לעין עקב תחתון. כאן אנחנו מורידים תרמילים וזו תהיה החנייה הראשונה. שותים מים, נכנסים למים לשחיית רענון ולאחר שעה קלה עומסים את התרמילים והולכים עד עין עקב עליון. עכשיו כבר מעריב היום ואני מחפש מקום חנייה מתאים, אני בוחר במקום קבוע, פורקים תרמילים מסדרים מקומות שינה, הוראות בטיחות, שולחים את החברה לאסוף מעט חומר בעירה יבש, קצת עלי רותם יבשים, מדורה נדלקת, קומקום תה, ארוחת ערב (זה יחייב אותי בבוקר לאזן משקלי התרמילים ובלי מאזני הקפיץ של התחלת הטיול שכן השארתי אותם במדרשה. יושבים סביב האש ומדברים, המטיילים שכעסו על פתחתי להם את התרמיל במדרשה והוצאתי ממנו ציוד מיותר ממש שמחים שעשיתי זאת. הולכים לישון, חלקם מתקשים להירדם כי עדיין לא צעדו ממש יום שלם, מחר הם ישנו מצוין באחריות, הם מכורבלים בשקי השינה שלהם. אני לובש את המעיל שלי במקום שק שינה - הוא קל יותר משקי השינה שלהם וממולא נוצות, וכמובן נארז קטן קטן בתרמיל, אני מניח את ראשי על האדמה וישן שינה קלה.
היום השני מתחיל בארבע בבוקר, אני מעיר את כולם, לחלק מהמטיילים קשה לקום - או כי לא ישנו מספיק בלילה, אולי הם לא משכימי קום מטיבם - כל זה לא ממש חשוב כי עלי לצאת מוקדם כדי לקבוע קצב שיתאים למטיילים ולא יהיה מהיר מדי. פירוש הדבר הפסקות עצירה רבות. אוכלים משהו, שותים משהו וזזים.
היום נצעד כ35 קילומטרים עד גב חווה בנחל חווה, ואם נצליח יפה עד עין חווה, אם המטיילים יפגינו קצב איטי רק התחלת המסלול בנחל חווה "מכתש החול". המסלול המתוכנן עובר בנחל נחש צמא וכולל ביקור במנהרות הנפט, ושאר המסלול זה הליכה בציר הנפט עד נחל חווה.
ההתחלה היא בנחל עקב שבו אנחנו נמצאים ועלי לשים לב טוב טוב לפנייה הנכונה בערוץ הרדוד מזרחה שתביא אותי ישר למפגש בין ציר הנפט למנהרות בנחל נחש צמא. הולכים...לאחר זמן מה עוצרים, שותים, נחים 10 דקות ושוב הולכים. החבר'ה הולכים לא רע, קצת קשה להם בעליות אבל הם מתגברים. אנחנו מגיעים נקודת המפגש בין ציר הנפט לנחל נחש צמא, נחים ושותים, קמים ויורדים בשביל למנהרות. מטיילים במנהרות, אני מוציא את חלילית הסופרנינו הקטנה שתלויה לצווארי דרך קבע ומנגן. המנהרות מצטיינות באקוסטיקה נחמדה...
עולים מהמנהרות לציר הנפט ומתחילים ללכת אותו בשעה 12 בצהרי היום אנחנו מגיעים לנחל חווה. מעולה, זה אומר שהחבורה הולכת יפה מאוד, התרמילים בשלב זה ממש קלים יותר כי שתינו מהם מים ואכלנו קצת מהאוכל. אני יושב עם החבורה כרבע שעה ומתחילים לרדת את נחל חווה במסלול המסומן. השלב הזה דורש זהירות עצומה, אני ממש צריך לרסן חלק מהמטיילים, הם צעדו כל היום עם תרמילים כבדים והירידה הזו היא מתכון לאסון אם מפקחים עליה היטב. לחלק מהמטיילים קצת קשה הירידה והתרמילים הכבדים מקשים על האיזון בשביל הצר והתלול. לאחר שכולם מגיעים אל ערוץ הנחל אנחנו הולכים אל גב חווה. הגב בעונה זו של השנה מלא במי שיטפונות והמים ממש קרים... אנחנו נכנסים למים לשחיית רענון, חלק מהחבר'ה "עפים" החוצה בשל הקור הצורב. הולכים לעין חווה יורדים בזהירות בשביל מעל המעין והשוקת. המים שם זכים וזה מקום מושלם לחניית לילה. היות ונשאר מספיק זמן, אפשר להוריד תרמילים ולקחת חלק מהחברה המעוניינים לטיולון בונוס לסדקים של נחל חווה ללא ציוד על גב, אבל, החבורה הזו מעדיפה לנוח ולפטפט סביב המדורה, לאכול ולשתות ובעיקר לנוח. שוב מתארגנים לחניית לילה, מדורה, מזון ותה צמחים או קפה. חלק מהחבר'ה נרדמים מיד, חלקם נשארים לדבר ולשאול שאלות. הלילה כולם ישנים מצוין....באזור הזה הרבה יותר חם מאשר בנחל עקב.
היום השלישי מתחיל בארבע בבוקר, אני מעיר את המטיילים, אילון מכין ארוחת בוקר ממש קלה, תה וקפה. קצת קשה להעיר אותם כי הם ממש עייפים, לא נורא - ההם קמים. בחמש בבוקר אנחנו כבר ארוזים ומתחילים הליכה בערוץ של נחל חווה. תוך זמן קצר מגיעים למסלול העלייה להר טרף שזו עלייה קשה עם תרמיל 15 קילו על הגב למי שאינו רגיל בכך. התרמילים שוב כבדים כי מילאנו מים בשוקת של נחל חווה. עולים, נעצרים, נחים ושוב עולים. אילון משגיח על המתקשים מאחור. מגיעים למעלה ויורדים למטה לאחר תצפית. הירידה ממש קלה וקצרה מאוד ותוך 5 דקות כולם מגיעים יגעים. עכשיו צועדים לנחל טרף, עוצרים למנוחות שתייה וממשיכים, מתקרבים למרזבה, בוחרים את הערוץ הנכון ומגיעים לעין אום סלאח. כאן עושים חנייה ארוכה יותר, שותים ואוכלים, החבורה למדה שהמקום המוצלח ביותר למים הוא בתוך הגוף. ולבסוף ממשיכים ויורדים בשביל גמלים עד המפגש עם הערוץ הראשי של נחל מרזבה. שוב חניית לילה, מדורה, אוכל, קפה ותה. מחר התרמילים יהיו קלים כי אין מלוי מים. המסלול הוא בתוך נחל מרזבה דרך עין אום קאטאר עד עין יהב.
היום הרביעי מתחיל כמו אילו שקדמו לו מוקדם בבוקר אכילה ושתייה וצעדה בדרכי החצץ של נחל מרזבה ("דשדש" בעגת טיולים), התרמילים ממש קלים והמסלול ממש קצר. אנחנו מגיעים בזמן לתחנת האוטובוס של עין יהב ותופסים את האוטובוס של שעה 9 שבא מאילת וממשיך לבאר שבע.
בבאר שבע המטיילים נפרדים. אילון ואני חוזרים הביתה...או ממשיכים למקום אחר, זו תחנה מרכזית לא?
