20:28 | 2011/09/08
לפני כמעט בדיוק שנה נסעתי לעזיז עם נציגות מכובדת אך לא נבחרת של הפורום, במטרה להכיר אותו לאור הרכילויות המטיבות עם דמותו.
לשמחתי לא התאכזבתי ותיאור הפגישה תומצת באחד הפוסטים שלי בפורום. לצערי, עצלות השיכורים שלי, והעובדה שעזיז נסע לרעות במדבריות זרים למשך תקופה, מנעה פגישה נוספת.
באחרונה קפץ עלי יצר הרע, ומכיוון שגברים בגילי מבצעים סובלימציה לשאריות היצר המיני שלהם, על ידי רכישת כלים ומכשירי משחית למינהם - אני שוקל לרכוש קשת.
הסיבה להתמקדות בקשת לא ברורה לי לחלוטין. וגם יתכן והיא לא תהיה סופית. אבל אחרי שניסיתי יאכטות והבנתי שהחיים בים נראים מצויין מהחוף, ואחרי שהבנתי שרכיבה על אופניים בטייטס צבעוניים לא מחמיאה לרגלי השעירות, ושחיה לא נועדה לאנשים בעלי משקל סגולי גבוה כמוני שאפילו הגאזים שמכילה כרסם לא מצליחים להציפם - החלטתי לנסות קשת. כרגע, קשתות נראית אלגנטית בעיניי, בעיקר בגלל שאינה מחייבת תזוזה מאיזור מוצל ומכוס בירה קרה והדבר הנפלא מכל אינה מצריכה התחככות בשותף אימונים מזיע וטוב ממך.
אז נסעתי לעזיז בבוקרו של אחד מימי השבוע, השכמתי קום עם הזריחה, ובזהירות יצאתי מהבית בלי להפריע לנחירותיה של סווטלנה.
עזיז עדיין גר באותו מקום בו נפגשנו לפני שנה. רק שהצמחים גדלו קצת, והפעם במקביל לפגישתנו, התנהלה פעילות נגרית בסיוע של מכרים מהשכונה שהתמודדו עם בעיה הנדסית מורכבת - איך להרכיב מיטת אפיריון תאילנדית שחלקיה שואפים להתגרש זה מזה תחת כובדו של הבעלים. מסתבר שרהיטים תאילנדים מתנהגים בניגוד למסורת של בנות תאילנד ואינן שואפים לרצות את השוכבים עליהם.
מלבד נגרות ומחקרים בביולוגיה אבולוציונית, עזיז מכיר קשתות וקנדו / קנג'יצו .כך, שאפשר לשאוב ממנו ידע נרחב בפרספקטיבה יפאנית של עבודה בכלים שקצותיהם מחודדים. בעצם המילה לשאוב אינה עושה חסד עם עזיז, האיש הוא מעיין ידע שבלתי ניתן לסכור אותו. במהלך הפגישה ביננו כחלק מהדגמה של שחרור לכתפיים הוא הראה לי קאטה נחמדה של עבודה עם שני בוקנים שמזכירה מאוד מבחינה תנועתית עבודה סינית וששאלתי לאור האזכורים בפורום את ההקבלה לעבודה של מוסאשי. הלך האיש וחפר במחסן והוציא לי את ספר השיטה התקני של הקנג'יצו של מוסאשי (הניתן איצ'י ריו) והראה שאין הקבלה (היו תמונות, זה לא שלמדתי קנג'י באותו בוקר). יותר מאוחר כשדיברנו על קיודו, לא התעצל הלך וחפר בספריה עד שמצא את ספר התקן של קיודו עם הדגמות של המדגים הקיסרי היפאני והקדשה אישית של המדגים - מסתבר שהיפאנים אוהבים סטנדרטים... ודוגמני קשתות קשישים.
בעיקרון ישנם מספר סוגי קשתות עיקריים שקיימים היום ונבדלים זה מזה בטכניקה ובטכנולוגיה.
הקשת הפשוטה או ה- Longbow היא קשת שעשויה בדרך כלל מסוג של עץ מחט (Spanish yew) ויש לה גאומטריה פשוטה (של קשת) ללא למינציה בדרך כלל.
הקשת המונגולית או ה- Recurve שהיא קשת קצרה יחסית סימטרית או לא, ובדרך כלל בנויה מלמינציה של חומרים דחיסים בפנים הקשת ומשיכים מחוץ לה כשצורתה כשהיא דרוכה כמו W.
הקשת המורכבת - שהיא סוג של ממזר טכנולוגי שבעזרת תמסורת גלגלית מאפשר לקשת להשאר דרוכה במאמץ קטן יחסית, ולאפשר לצייד אמריקאי שמן לכוון במדוייק ובאיטיות, קשת עם עצמה גבוהה מכפי יכולתו הפיזית.
קשת הקיודו היפאנית - קשת ארוכה לא סימטרית שהשימוש בה הוא טקסי וארוך כל כך, עד שהיורה נאלץ לעשות זן במהלכו על מנת לשרוד.
קיימות גם מספר שיטות דריכה של המיתר שמתחלקות באופן כללי לשלוש:
שחרור עם האגודל וטבעת קשתות - זו השיטה המונגולית הקלאסית שבה תופסים את המיתר עם האגודל שעליו טבעת רחבה כמגן וקומצים עליו את שאר האצבעות כדי לאפשר משיכה.
שחרור עם האצבעות - תופסים את המיתר עם הפרק הראשון של שלוש אצבעות ועם כפפת קשתים כמגן.
שחרור עם הדק שהוא מין מתקן שתופס עבורך את המיתר ומאפשר שחרור מהיר שלו ללא כאב מיותר ונפוץ איך לא, אצל הקשתים האמריקאים השמנים שיורים בקשת המורכבת...
המכנה המשותף לשימוש בכל הקשתות הוא זהה - קשת צריך לדחוף.
היד האוחזת במיתר היא היד שמייצרת את נקודת העיגון והיד האוחזת בקשת כמו במחוגה נדחפת עד להצבעה על המטרה.
בשיעור הראשון עבדנו על קשת קצרה.
עזיז מלמד קשת קצרה בשיטה שנוצרה אצל נינג'ות - שזה כנראה אומר ביפאנית שהיא נגנבה באופן לא קיסרי מהמונגולים השיטה הזו מתאפיינת בצורת אחיזת המיתר המצמידה אותו באופן מעניין לפנים, כשהאגודל מתקבע לעורף.
ישנן מספר צורות עמידה ותנועה עם הקשת כשהמורכבות בהן משמשות לצרכים טקטיים של התקדמות בשטח של חוליות קשתים שיורות לסירוגין, או לצורך ביצוע ירי מהיר למספר כיוונים מנוגדים - לדעתי ולאחר נסיון כואב: למי שיש פיזיולוגיה נורמלית, חלק מהטכניקות מחייבות יכולת להכנסת האשכים לתוך הגוף, אחרת הם מוכנסים בכח תוך כדי ביצוע הצעד
הקשת מאוכסנת כשמיתר אינו מחובר - אצל האמריקאים ראיתי טכניקות המשתמשות בסוג של חבל לכיפוף הקשת ע"מ שניתן יהיה להשחיל עליך מיתר. עזיז מבצע את זה על ידי עמידה בתוך הקשת כשהיא באלכסון פונה אחורה עם המיתר מלפניו וכיפוף הגוף קדימה. לצערי לא הצלחתי למצוא ביוטיוב וריאציה מוצלחת שתדגים את זה.
אחרי שחיברתי את המיתר לקשת יותר מדי פעמים.. התפנינו לדריכה - הדריכה כפי שאמרתי מתבצע על ידי דחיפת הקשת כשתחילת התנועה היא כשהקשת מוחזקת רפויה במקביל לגוף מעל גובה העיניים וישנה תנועה מורכבת של הפנית הראש את המטרה; הורדת היד הדורכת עד לצוואר כשהמיתר מוצמד לקמט ההבעה; דחיפה ושחרור החץ מול המטרה.
כמה תחושות עד כה:
הקשת שעבדנו איתה היא קשת חלשה יחסית של פחות משלושים פאונד לחץ ולמרות זאת יצאתי מהשיעור כמו אחרי אימון איזומטרי כשיד שמאל שלי, זו שאוחזת בקשת לא תפקדה בכמה זויות במשך המשך היום - לשמחתי בגלל שזו היתה יד שמאל ואני ימני, ההגבלה לא מנעה ממני את ההנאה הפיזית האהובה עלי בגילי... (שהיא כמובן חיטוט באף ברמזור).
לפי עזיז, הקשת ממיינת טיפוסים: אלו שהם רזים וארוכים סובלים מבעיות ביד המושכת בעוד שגוצים ושמנמנים כמוני סובלים מבעיות ביד הדוחפת.
בכלל הקשת מעניינת, מכיוון שמצד אחד צריך ליצר משיכה מול המיתר, כמו בהאבקות, בעוד שהיד השניה מבצעת דחיפה / אגרוף. ובתווך יש אותך, ישות פחמנית שטרם הוטמעה... הניגוד הזה בין הכוחות, והעובדה שכל הגוף שלך נמצא באמצע של קפיץ מגלה דברים מעניינים על נקודות התורפה שלך - כתף שמאל מאובנת, פרק יד שלא מתיישר, וזה עוד לפני שהתחלת לירות.
כשמתחילים לירות מגלים שהיריה היא רק תוצאה של תהליך ביומכאני מוצלח פחות או יותר ובמידה רבה תהליך מוצלח הוא תהליך בר שחזור - אם התהליך אינו בר שחזור הפגיעות אינן קונסיסטנטיות. בקשת יש מדד מצויין להצלחה ואי אפשר להאשים אף אחד בכשלון. לטעמי הנושא של יכולת לשחזר הוא אחד הנושאים המהותיים באמנויות לחימה. אם השיפור בביצועים אינו קונסיסטנטי ואין יכולת לשחזר תהליך כל פעם, כל הזמן - הלימוד לא הסתיים. צריך להבין שקונסיסטנטיות חשובה יותר מהביצוע עצמו. והיא מדד עצמאי לדוגמה: יותר חשוב לעשות מקבץ טוב משני מטר מאשר לפגוע במקבץ רע בטווח יותר גדול. אחרי שיש קונסיסטנטיות אפשר להגדיל את מעטפת הביצועים ולהתייסר שוב בתהליך.
אחרי שסיימתי לירות, היתה לנו שיחה קצרה על ציד חתולים בקשת, מגגות פח לוהטים. עזיז נסע לקחת את הילדים שלו ממוסדות הלימוד, בעוד שאני נסעתי צפונה הפעם דרך כביש 60 בינות לטורים של מכוניות חדשות של בני דודים - הרבה שנים עברו מאז הזדמנתי לשם השטחים הבנויים בכפרים הכפילו את עצמם ויותר והמכוניות הן חדשות עם מספרים ירוקים ומספרים לבנים. אולי כנראה כדי להבדיל בין מכוניות שנגנבו למכוניות שנרכשו כדת? הדרך חזרה התפתלה לה באיטיות תוך כדי שאני מחזיק את ההגה ביד ימין ועושה תנועות שחרור עם יד שמאל. לא נצפו אבנים ולא גראדים.
לשמחתי לא התאכזבתי ותיאור הפגישה תומצת באחד הפוסטים שלי בפורום. לצערי, עצלות השיכורים שלי, והעובדה שעזיז נסע לרעות במדבריות זרים למשך תקופה, מנעה פגישה נוספת.
באחרונה קפץ עלי יצר הרע, ומכיוון שגברים בגילי מבצעים סובלימציה לשאריות היצר המיני שלהם, על ידי רכישת כלים ומכשירי משחית למינהם - אני שוקל לרכוש קשת.
הסיבה להתמקדות בקשת לא ברורה לי לחלוטין. וגם יתכן והיא לא תהיה סופית. אבל אחרי שניסיתי יאכטות והבנתי שהחיים בים נראים מצויין מהחוף, ואחרי שהבנתי שרכיבה על אופניים בטייטס צבעוניים לא מחמיאה לרגלי השעירות, ושחיה לא נועדה לאנשים בעלי משקל סגולי גבוה כמוני שאפילו הגאזים שמכילה כרסם לא מצליחים להציפם - החלטתי לנסות קשת. כרגע, קשתות נראית אלגנטית בעיניי, בעיקר בגלל שאינה מחייבת תזוזה מאיזור מוצל ומכוס בירה קרה והדבר הנפלא מכל אינה מצריכה התחככות בשותף אימונים מזיע וטוב ממך.
אז נסעתי לעזיז בבוקרו של אחד מימי השבוע, השכמתי קום עם הזריחה, ובזהירות יצאתי מהבית בלי להפריע לנחירותיה של סווטלנה.
עזיז עדיין גר באותו מקום בו נפגשנו לפני שנה. רק שהצמחים גדלו קצת, והפעם במקביל לפגישתנו, התנהלה פעילות נגרית בסיוע של מכרים מהשכונה שהתמודדו עם בעיה הנדסית מורכבת - איך להרכיב מיטת אפיריון תאילנדית שחלקיה שואפים להתגרש זה מזה תחת כובדו של הבעלים. מסתבר שרהיטים תאילנדים מתנהגים בניגוד למסורת של בנות תאילנד ואינן שואפים לרצות את השוכבים עליהם.
מלבד נגרות ומחקרים בביולוגיה אבולוציונית, עזיז מכיר קשתות וקנדו / קנג'יצו .כך, שאפשר לשאוב ממנו ידע נרחב בפרספקטיבה יפאנית של עבודה בכלים שקצותיהם מחודדים. בעצם המילה לשאוב אינה עושה חסד עם עזיז, האיש הוא מעיין ידע שבלתי ניתן לסכור אותו. במהלך הפגישה ביננו כחלק מהדגמה של שחרור לכתפיים הוא הראה לי קאטה נחמדה של עבודה עם שני בוקנים שמזכירה מאוד מבחינה תנועתית עבודה סינית וששאלתי לאור האזכורים בפורום את ההקבלה לעבודה של מוסאשי. הלך האיש וחפר במחסן והוציא לי את ספר השיטה התקני של הקנג'יצו של מוסאשי (הניתן איצ'י ריו) והראה שאין הקבלה (היו תמונות, זה לא שלמדתי קנג'י באותו בוקר). יותר מאוחר כשדיברנו על קיודו, לא התעצל הלך וחפר בספריה עד שמצא את ספר התקן של קיודו עם הדגמות של המדגים הקיסרי היפאני והקדשה אישית של המדגים - מסתבר שהיפאנים אוהבים סטנדרטים... ודוגמני קשתות קשישים.
בעיקרון ישנם מספר סוגי קשתות עיקריים שקיימים היום ונבדלים זה מזה בטכניקה ובטכנולוגיה.
הקשת הפשוטה או ה- Longbow היא קשת שעשויה בדרך כלל מסוג של עץ מחט (Spanish yew) ויש לה גאומטריה פשוטה (של קשת) ללא למינציה בדרך כלל.
הקשת המונגולית או ה- Recurve שהיא קשת קצרה יחסית סימטרית או לא, ובדרך כלל בנויה מלמינציה של חומרים דחיסים בפנים הקשת ומשיכים מחוץ לה כשצורתה כשהיא דרוכה כמו W.
הקשת המורכבת - שהיא סוג של ממזר טכנולוגי שבעזרת תמסורת גלגלית מאפשר לקשת להשאר דרוכה במאמץ קטן יחסית, ולאפשר לצייד אמריקאי שמן לכוון במדוייק ובאיטיות, קשת עם עצמה גבוהה מכפי יכולתו הפיזית.
קשת הקיודו היפאנית - קשת ארוכה לא סימטרית שהשימוש בה הוא טקסי וארוך כל כך, עד שהיורה נאלץ לעשות זן במהלכו על מנת לשרוד.
קיימות גם מספר שיטות דריכה של המיתר שמתחלקות באופן כללי לשלוש:
שחרור עם האגודל וטבעת קשתות - זו השיטה המונגולית הקלאסית שבה תופסים את המיתר עם האגודל שעליו טבעת רחבה כמגן וקומצים עליו את שאר האצבעות כדי לאפשר משיכה.
שחרור עם האצבעות - תופסים את המיתר עם הפרק הראשון של שלוש אצבעות ועם כפפת קשתים כמגן.
שחרור עם הדק שהוא מין מתקן שתופס עבורך את המיתר ומאפשר שחרור מהיר שלו ללא כאב מיותר ונפוץ איך לא, אצל הקשתים האמריקאים השמנים שיורים בקשת המורכבת...
המכנה המשותף לשימוש בכל הקשתות הוא זהה - קשת צריך לדחוף.
היד האוחזת במיתר היא היד שמייצרת את נקודת העיגון והיד האוחזת בקשת כמו במחוגה נדחפת עד להצבעה על המטרה.
בשיעור הראשון עבדנו על קשת קצרה.
עזיז מלמד קשת קצרה בשיטה שנוצרה אצל נינג'ות - שזה כנראה אומר ביפאנית שהיא נגנבה באופן לא קיסרי מהמונגולים השיטה הזו מתאפיינת בצורת אחיזת המיתר המצמידה אותו באופן מעניין לפנים, כשהאגודל מתקבע לעורף.
ישנן מספר צורות עמידה ותנועה עם הקשת כשהמורכבות בהן משמשות לצרכים טקטיים של התקדמות בשטח של חוליות קשתים שיורות לסירוגין, או לצורך ביצוע ירי מהיר למספר כיוונים מנוגדים - לדעתי ולאחר נסיון כואב: למי שיש פיזיולוגיה נורמלית, חלק מהטכניקות מחייבות יכולת להכנסת האשכים לתוך הגוף, אחרת הם מוכנסים בכח תוך כדי ביצוע הצעד
הקשת מאוכסנת כשמיתר אינו מחובר - אצל האמריקאים ראיתי טכניקות המשתמשות בסוג של חבל לכיפוף הקשת ע"מ שניתן יהיה להשחיל עליך מיתר. עזיז מבצע את זה על ידי עמידה בתוך הקשת כשהיא באלכסון פונה אחורה עם המיתר מלפניו וכיפוף הגוף קדימה. לצערי לא הצלחתי למצוא ביוטיוב וריאציה מוצלחת שתדגים את זה.
אחרי שחיברתי את המיתר לקשת יותר מדי פעמים.. התפנינו לדריכה - הדריכה כפי שאמרתי מתבצע על ידי דחיפת הקשת כשתחילת התנועה היא כשהקשת מוחזקת רפויה במקביל לגוף מעל גובה העיניים וישנה תנועה מורכבת של הפנית הראש את המטרה; הורדת היד הדורכת עד לצוואר כשהמיתר מוצמד לקמט ההבעה; דחיפה ושחרור החץ מול המטרה.
כמה תחושות עד כה:
הקשת שעבדנו איתה היא קשת חלשה יחסית של פחות משלושים פאונד לחץ ולמרות זאת יצאתי מהשיעור כמו אחרי אימון איזומטרי כשיד שמאל שלי, זו שאוחזת בקשת לא תפקדה בכמה זויות במשך המשך היום - לשמחתי בגלל שזו היתה יד שמאל ואני ימני, ההגבלה לא מנעה ממני את ההנאה הפיזית האהובה עלי בגילי... (שהיא כמובן חיטוט באף ברמזור).
לפי עזיז, הקשת ממיינת טיפוסים: אלו שהם רזים וארוכים סובלים מבעיות ביד המושכת בעוד שגוצים ושמנמנים כמוני סובלים מבעיות ביד הדוחפת.
בכלל הקשת מעניינת, מכיוון שמצד אחד צריך ליצר משיכה מול המיתר, כמו בהאבקות, בעוד שהיד השניה מבצעת דחיפה / אגרוף. ובתווך יש אותך, ישות פחמנית שטרם הוטמעה... הניגוד הזה בין הכוחות, והעובדה שכל הגוף שלך נמצא באמצע של קפיץ מגלה דברים מעניינים על נקודות התורפה שלך - כתף שמאל מאובנת, פרק יד שלא מתיישר, וזה עוד לפני שהתחלת לירות.
כשמתחילים לירות מגלים שהיריה היא רק תוצאה של תהליך ביומכאני מוצלח פחות או יותר ובמידה רבה תהליך מוצלח הוא תהליך בר שחזור - אם התהליך אינו בר שחזור הפגיעות אינן קונסיסטנטיות. בקשת יש מדד מצויין להצלחה ואי אפשר להאשים אף אחד בכשלון. לטעמי הנושא של יכולת לשחזר הוא אחד הנושאים המהותיים באמנויות לחימה. אם השיפור בביצועים אינו קונסיסטנטי ואין יכולת לשחזר תהליך כל פעם, כל הזמן - הלימוד לא הסתיים. צריך להבין שקונסיסטנטיות חשובה יותר מהביצוע עצמו. והיא מדד עצמאי לדוגמה: יותר חשוב לעשות מקבץ טוב משני מטר מאשר לפגוע במקבץ רע בטווח יותר גדול. אחרי שיש קונסיסטנטיות אפשר להגדיל את מעטפת הביצועים ולהתייסר שוב בתהליך.
אחרי שסיימתי לירות, היתה לנו שיחה קצרה על ציד חתולים בקשת, מגגות פח לוהטים. עזיז נסע לקחת את הילדים שלו ממוסדות הלימוד, בעוד שאני נסעתי צפונה הפעם דרך כביש 60 בינות לטורים של מכוניות חדשות של בני דודים - הרבה שנים עברו מאז הזדמנתי לשם השטחים הבנויים בכפרים הכפילו את עצמם ויותר והמכוניות הן חדשות עם מספרים ירוקים ומספרים לבנים. אולי כנראה כדי להבדיל בין מכוניות שנגנבו למכוניות שנרכשו כדת? הדרך חזרה התפתלה לה באיטיות תוך כדי שאני מחזיק את ההגה ביד ימין ועושה תנועות שחרור עם יד שמאל. לא נצפו אבנים ולא גראדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה