00:56 | 2010/08/10
ביום ראשון התקיימה הפגישה המובטחת עם עזיז. האמת היא שרציתי לפגוש אותו כבר תקופה, מכיוון שמר כפרי יבדל"א, מאושיות הפורום, הזכירו מספר פעמים בהקשרים של קשתות ובהקשרים חיובים אחרים
.
אמנם מעולם לא יריתי בקשת, אבל את הרוגטקה הראשונה שלי הכנתי בגיל 5 ואת הרובה הראשון שלי קיבלתי בגיל 13 ואת שניהם ניצלתי לרעה בצפון הרחוק. כך שתמיד היתה לי העדפה להרג סטרילי (תצביעו לי על מישהו שמעדיף לראות לאוייב את הלבן בעיניים ואצביע לכם על אידיוט (סבנט), או לפחות מקרה קל של אספרגר), אבל נעזוב את הפוליטיקה הישראלית ולעיניינו:
לאחר מספר התלבטויות אם להצטרף למיתר נדיר החמודה ברכב או ברכבת, החלטתי שאת המסע אעשה רכוב על 140 סוסים גרמניים לבנים, ולו רק בגלל המחשבה שאצטרך להמתין בתחנות רכבת ישראל בטמפרטורה של 45 מעלות בצל.
הפעם האחרונה שהייתי ממש בבאר שבע הייתה בטרם המציאו את ה- GPS ואחד היתרונות של המכשיר הזה, זו היצירתיות שבו הוא מוביל אותך בדרכים חדשות ליעדים מוכרים. הפעם הסוסים דהרו בכביש שמוביל למחנה תימן ולכניסה המערבית? של בירת הנגב.
גלי הקרקע הצהובים ליד קיבוץ להבים התנחשלו להם בחום הקיץ, ושדות השלף צרובי השמש היו כתמיד חסרי נ.צ. וכאילו פלגיאט הלקוח מתוך סיפור של ס. יזהר. רהט, אגב, שזכורה לי מהניווטים ככפר קטן עם כלבים גדולים. הפכה למין שיכון ענק כזה, שמזכיר את הישובים שבנתה הממשלה לעולים חדשים בשנות החמישים, ואפילו צריחי המסגדים לא מצליחים להוסיף לה שמץ של חן.
אחרי כמה ככרות עם מטוס וטנק ושאר קישוטים שהפריפריה מחוץ לתל אביב נוהגת להתגאות בהם, התגלגלתי לרחוב של בתים צמודי קרקע, ונטולי מספרים אולי כתוצאה מאיזו מורשת יפאנית סמויה. שם המתין לי עזיז על המדרכה (לאחר שמיתר החמודה התקשרה אליו).
עזיז הוא איש רב מימדי בגוף חד מימדי – הוא ארוך וצר וצרוב שמש, ומעל חוטמו מתנוססים שני גבינים ינשופיים, שמאחוריהם מתרוצצים מספר שפות, כלי נגינה, כמה אינטגרלים חופשיים, ואולי איזה גרביל שנמלט מניסוי. נכנסנו לחצר וקצת ציפיתי למצוא שם גמל ואוהל, בהתאם לתעמולה של כפרי. אבל מסתבר שהיא מין תערובת מזרחית של גן יפני. יש עץ תאנה מניב ועץ תפוח ואפילו פלג מים (מלאכותי) וברכת דגי קוי ומן פרגולה מכוסה בבד של חממות בשביל הצל ואני מוכן להתערב שהחצץ שהיה שם טרם רוצפה, לא היה מסודר בדוגמה של גלים.
זה לא היה ממש שיעור, אולי בגלל כמות חברי הפורום הגדולה שהצטרפה למסע, זו הייתה מעין שיחה שהתגלגלה וקיפצה לה בין אבולוציה, כלכלה, ההסטוריה הפרטית של עזיז, שפות פורמליות ושפות בכלל. כשכלי הנשק היחידי שמשמש את עזיז, הוא הלוח הלבן. החוויה הכי קרובה שאני יכול לדמיין כקרובה לשיח שהיה שם, היא סוג של דיאלקטיקה שמן הסתם התנהלה גם במרפסת של סוקרטס.
בין לבין התברר שעזיז למד ומלמד בחינם ובכיף בבקרי יום שלישי, כמה שיטות של לחימה בכלי נשק יפאנים וכן שתי שיטות של קשתות – האחת בקשת היפאנית הארוכה "יומי" – ראינו הדגמה של אחד התלמידים של טקס הירי: העמידה הנוקשית, העובדה שיורים רק שני חיצים באורך שונה ואוסף הקידות הקטנות שמתלוות אליו. לא משהו שמלהיב את עבדכם הנאמן, שהטקס הרגיל שהוא מורגל בו הוא חיטוט באף ברמזורים בכניסה לעיר הקודש.
מלבד ירי בקשת הארוכה עזיז מלמד גם ירי בקשת קצרה שניתן לאדפטציה לכל קשת – הוא משתמש בקשת Recurve בעומס בינוני באחיזה מערבית עם כמה דגשים על העמידה ואופן המתיחה והשחרור. ופה יצא לי לטעום קצת ולירות כמה חיצים וזו היתה חוויה מעניינת מכיוון שיש פה ניגוד בין הצורך לייצר כוח בשרירי הגב רחוק ככל האפשר מהקשת ומוטוריקה העדינה שנדרשת בשחרור של החץ. לא היו נפגעים לכוחותנו.
מלבד קשתות, עזיז למד אצל כמה דיפלומטים יפנים מרושעים, קנג'יצו. והוא מתעסק בלוחמה עם חרב, פגיון קצר (טנטו), ומוט ארוך בהתאם לכמה דיסציפלינות אקזוטיות עם שמות יפאנים מוזרים שנמלטו בפחד מזכרוני. הוא מלמד גם קנדו כחלק מהקוריקולום. הצלבתי כמה פעם ידים איתו ועם אחד התלמידים, ואני מניח שלו החרבות היו חדות, מן הסתם אני הייתי מגיע לפניהם ל- Exsanguination. אבל גם כך יצאתי בכמה שפשופים קלים.
אחרי שש שעות סיימנו את המפגש, שהיה באמת קומבינציה לא לינארית של חוויות יחודיות – ועכשיו כל שנותר לי הוא לשחק לבד בחושך עם המשוואה הלוגיסטית ועם לוטק ולטרה בנסיון למצוא מטה אסטרטגיות שהן ESS גם בטמפרטורה של אוגוסט...
תודה על האירוח.
ביום ראשון התקיימה הפגישה המובטחת עם עזיז. האמת היא שרציתי לפגוש אותו כבר תקופה, מכיוון שמר כפרי יבדל"א, מאושיות הפורום, הזכירו מספר פעמים בהקשרים של קשתות ובהקשרים חיובים אחרים
.
אמנם מעולם לא יריתי בקשת, אבל את הרוגטקה הראשונה שלי הכנתי בגיל 5 ואת הרובה הראשון שלי קיבלתי בגיל 13 ואת שניהם ניצלתי לרעה בצפון הרחוק. כך שתמיד היתה לי העדפה להרג סטרילי (תצביעו לי על מישהו שמעדיף לראות לאוייב את הלבן בעיניים ואצביע לכם על אידיוט (סבנט), או לפחות מקרה קל של אספרגר), אבל נעזוב את הפוליטיקה הישראלית ולעיניינו:
לאחר מספר התלבטויות אם להצטרף למיתר נדיר החמודה ברכב או ברכבת, החלטתי שאת המסע אעשה רכוב על 140 סוסים גרמניים לבנים, ולו רק בגלל המחשבה שאצטרך להמתין בתחנות רכבת ישראל בטמפרטורה של 45 מעלות בצל.
הפעם האחרונה שהייתי ממש בבאר שבע הייתה בטרם המציאו את ה- GPS ואחד היתרונות של המכשיר הזה, זו היצירתיות שבו הוא מוביל אותך בדרכים חדשות ליעדים מוכרים. הפעם הסוסים דהרו בכביש שמוביל למחנה תימן ולכניסה המערבית? של בירת הנגב.
גלי הקרקע הצהובים ליד קיבוץ להבים התנחשלו להם בחום הקיץ, ושדות השלף צרובי השמש היו כתמיד חסרי נ.צ. וכאילו פלגיאט הלקוח מתוך סיפור של ס. יזהר. רהט, אגב, שזכורה לי מהניווטים ככפר קטן עם כלבים גדולים. הפכה למין שיכון ענק כזה, שמזכיר את הישובים שבנתה הממשלה לעולים חדשים בשנות החמישים, ואפילו צריחי המסגדים לא מצליחים להוסיף לה שמץ של חן.
אחרי כמה ככרות עם מטוס וטנק ושאר קישוטים שהפריפריה מחוץ לתל אביב נוהגת להתגאות בהם, התגלגלתי לרחוב של בתים צמודי קרקע, ונטולי מספרים אולי כתוצאה מאיזו מורשת יפאנית סמויה. שם המתין לי עזיז על המדרכה (לאחר שמיתר החמודה התקשרה אליו).
עזיז הוא איש רב מימדי בגוף חד מימדי – הוא ארוך וצר וצרוב שמש, ומעל חוטמו מתנוססים שני גבינים ינשופיים, שמאחוריהם מתרוצצים מספר שפות, כלי נגינה, כמה אינטגרלים חופשיים, ואולי איזה גרביל שנמלט מניסוי. נכנסנו לחצר וקצת ציפיתי למצוא שם גמל ואוהל, בהתאם לתעמולה של כפרי. אבל מסתבר שהיא מין תערובת מזרחית של גן יפני. יש עץ תאנה מניב ועץ תפוח ואפילו פלג מים (מלאכותי) וברכת דגי קוי ומן פרגולה מכוסה בבד של חממות בשביל הצל ואני מוכן להתערב שהחצץ שהיה שם טרם רוצפה, לא היה מסודר בדוגמה של גלים.
זה לא היה ממש שיעור, אולי בגלל כמות חברי הפורום הגדולה שהצטרפה למסע, זו הייתה מעין שיחה שהתגלגלה וקיפצה לה בין אבולוציה, כלכלה, ההסטוריה הפרטית של עזיז, שפות פורמליות ושפות בכלל. כשכלי הנשק היחידי שמשמש את עזיז, הוא הלוח הלבן. החוויה הכי קרובה שאני יכול לדמיין כקרובה לשיח שהיה שם, היא סוג של דיאלקטיקה שמן הסתם התנהלה גם במרפסת של סוקרטס.
בין לבין התברר שעזיז למד ומלמד בחינם ובכיף בבקרי יום שלישי, כמה שיטות של לחימה בכלי נשק יפאנים וכן שתי שיטות של קשתות – האחת בקשת היפאנית הארוכה "יומי" – ראינו הדגמה של אחד התלמידים של טקס הירי: העמידה הנוקשית, העובדה שיורים רק שני חיצים באורך שונה ואוסף הקידות הקטנות שמתלוות אליו. לא משהו שמלהיב את עבדכם הנאמן, שהטקס הרגיל שהוא מורגל בו הוא חיטוט באף ברמזורים בכניסה לעיר הקודש.
מלבד ירי בקשת הארוכה עזיז מלמד גם ירי בקשת קצרה שניתן לאדפטציה לכל קשת – הוא משתמש בקשת Recurve בעומס בינוני באחיזה מערבית עם כמה דגשים על העמידה ואופן המתיחה והשחרור. ופה יצא לי לטעום קצת ולירות כמה חיצים וזו היתה חוויה מעניינת מכיוון שיש פה ניגוד בין הצורך לייצר כוח בשרירי הגב רחוק ככל האפשר מהקשת ומוטוריקה העדינה שנדרשת בשחרור של החץ. לא היו נפגעים לכוחותנו.
מלבד קשתות, עזיז למד אצל כמה דיפלומטים יפנים מרושעים, קנג'יצו. והוא מתעסק בלוחמה עם חרב, פגיון קצר (טנטו), ומוט ארוך בהתאם לכמה דיסציפלינות אקזוטיות עם שמות יפאנים מוזרים שנמלטו בפחד מזכרוני. הוא מלמד גם קנדו כחלק מהקוריקולום. הצלבתי כמה פעם ידים איתו ועם אחד התלמידים, ואני מניח שלו החרבות היו חדות, מן הסתם אני הייתי מגיע לפניהם ל- Exsanguination. אבל גם כך יצאתי בכמה שפשופים קלים.
אחרי שש שעות סיימנו את המפגש, שהיה באמת קומבינציה לא לינארית של חוויות יחודיות – ועכשיו כל שנותר לי הוא לשחק לבד בחושך עם המשוואה הלוגיסטית ועם לוטק ולטרה בנסיון למצוא מטה אסטרטגיות שהן ESS גם בטמפרטורה של אוגוסט...
תודה על האירוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה